לכן נראה לעניות דעתי ששלש חלוקות יש בענין הקדושין. אחד כשקידש סתם לא כיון האב לשום אחת מהבנות. ב' שכיון לא' מהם ושכח. ג' שדבר בפה בפירוש לפלונית ושכח בא' בין אביי בין רבא מודו דלא הוו קידושין משום דבעינן דעת מקנה וזה אין לו שום דעת שאינו מכוין לשום אחת מהן. בב' זו היא מחלוקת אביי ורב' דלאביי הוו קדושין אע"ג דמעולם לא הוכרו ולא נתפרסמו כי אם בכוונתו. בג' כולי עלמא מודו דהוה קדושין ובזה כשדיבר ר"י לא דבר אלא בכונ' שכן אמר נאמן לומר לזו כיונתי וכו' ואם אינו יודע ששכח הכונ' דהיינו לא הוכרו דבזה חולק רבא כולן צריכות גט כאביי דאם לא ידע שום כונה מעולם אפילו לאביי לא הוו קדושין כלל זה נרא' לע"ד מתוך סוגי' הגמר' יצחק בכמה"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
דברי ריבות · חלק קע״ט סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.