וגדולה מזו כתב הרא"ש בבתרא פ' מי שמת דף קי"א והביאו אבן העזר סי' צ"ה וז"ל פרשב"ם אשה שמת בעל' ואינה ניזונת מנכסי יתומים כגון שתבע' כתובת' בב"ד והניח בעלה נכסים מועטים שאין בהן כדי כתוב' אם אמרה ראו מה שהניח לי בעלי ונתעצלו ב"ד או היורשים מלהשביעה ולהגבות' כתובת' אפי' השביחו נכסים ועמדו על אלף דינרים השביח לעצמה אבל השביחה הנכסים בסתם נוטלת כתובת' והמותר ליורשים וכתב הרא"ש מה שפי' רשב"ם ואם השביחתו גובה כתובת' מאותו שבח לא נהירא דכיון שהשבח ליתומים משום דלא אמרה ראו אינה גובה כתובתה ממנו דתנן פרק יש בכור דאין אשה גובה כתובתה מן השבח אלא בין אמרה ראו בין לא אמרה ראו כל השבח ליורשים הרי שאף על פי שלא היה שיעור כתובה בנכסים והיא עצמה השביחן אינה נוטלת בשבח כל שכן במה שהשביחו היתומים ובנדון שלנו שהיה בו שיעור כתובה ועיין במרדכי בפרק מי שמת שהאריך הרבה לפי שיטת הרא"ש.
דברי ריבות · חלק קע״ח סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.