תפשוט דפי פרה כחצר הניזק דמי מס' ב"ק דף כ"ג פירש רש"י דפי פרתו של מזיק האוכלת בחצר הניזק כונתו בזה שהולך לשיטתו שפירש דוליחייב נמי בעל הגחלת הוי דוקא ולא כמו שפירשו התוספות האי לישנא לאו דוקא משום דסברי דבעל והגחלת והגלחת והגדיש הכל אחד אבל רש"י סבר כמו שכת' וקא סלקא דעתין דגחלת דחד וחררה וגדיש דחד וכיון דמיירי דגחל' דחד שפיר קאמר בגמרא תפשוט דפי פרה כחצר הניזק דמי ואין כאן קושיא מהקושיות שהקשו התוספות משום דמיירי שנטל הכלב החררה מרשות בעל הגחלת שאין שם מקום חיוב שהרי אינו רשות הניזק וכשהלך לגדיש של בעל החררה שהוא רשות הניזק כבר היה ריפתא נתון בפי הכלב ושפיר שייך למימ' מאי בעי ריפתך בפומא דכלבאי וזהו שכיון רש"י באומרו דפי פרתו של מזיק האוכלה בחצר הניזק כלו' שאין כאן כי אם האכילה בחצר הניזק לא הלקיח' כי הלקיח' היתה מרשות בעל הגחלת אבל לפי שיטת התוספו' דקאמר האי לישנא לאו דווקא דסבר דמיירי דבעל הגחלת ובעל החררה הכל אחד והלקיחה היתה מרשות הניזק קשה מאי קאמר תפשוט דפי פרה וכו' וכל הקושיות שכתבו התוספות ולכן הוכרח תוספות לאוקומא דמיירי אם הושיט פירות בפי פרה חרש שוטה וקטן ונכרי דלאו בני תשלומין וכמו שכתבו. זהו מה שנראה לעניות דעתי בפירש סוגיא זו יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה:
דברי ריבות · חלק קע״ג סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.