וכי תימא אם כונת הקושיא לומר גם בעל הגחלת קשיא אידך לכן חזר ואמר תוספות האי לישנא לאו דוקא דהא מיתוקמא וכו' כלומר אם היתה כונת המקשה לומר שיתחייב ממש בפועל בעל הגחלת ודאי דלא הוה פריך מידי וכמו שכתבתי אבל זה אי אפשר דהא מיתוקמא דאכלה בגדיש דבעל החררה וודאי שהגחלת והגדיש הם מבעל אחד ואיך שייך לומר לשון חיוב אלא שהכונה לומר שיפטר בעל הכלב מחלקו של בעל הגחלת כו' וכיון שכן שפיר פריך בגמרא וליחיי' בעל הגחלת כלומר היכי קאמר מתניתין על הגדיש משלם חצי נזק דאין כאן מציאות כמות תשלומי חצי נזק כי אם רביע נזק ולכן לא גריס תוספות נמי משום דנמי משמע כמו שבעל הכלב משלם בפועל גם בעל הגחלת ישלם בפועל וזה לא יצדק לפי שיטתו וגריס וליחייב בעל הגחלת ואף על פי שפירושו גם כמו שכתב הכונה לומר גם בעל הגחלת נכנס בכלל החיוב בכח וכיון שנכנס בכח בכלל החיוב ראוי הוא שיפטר בעל הכלב מהרביע ואין כאן תשלומי חצי נזק.
דברי ריבות · חלק קע״א סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.