דברי ריבות · חלק קע״א סימן א׳

מאן חייב בעל הכלב וכו' פי' מס' ב"ק דף כ"ב אמתניתין קא מהדר דקתני על הגדיש משלם חצי נזק כונת רש"י בזה דלפי שיטתו דפריך וליחייב נמי בעל הגחלת כלומר דלישלם בעל הגחלת חצי נזק האחר דלא משלם ליה בעל הכלב וכן לריש לקיש דלישלם בעל הגחלת שאר הגדיש דפטור מניה בעל הכלב קשה דמאי פריך בגמרא וליחייב נמי בעל הגחלת אין הכי נמי דחייב בעל הגחלת אבל מתני' לא קא מיירי אלא בתשלומי בעל הכלב והכי קאמר על החררה משלם בעל הכלב נזק שלם ועל הגדיש משלם בעל הכלב חצי נזק אבל אין הכי נמי דהשאר משלם ליה בעל הגחלת לזה תירץ רש"י דאם איתא הוה ליה למימר על החררה משלם נזק שלם ועל הגדיש חצי נזק דאז הוה משמע דלא מיירי אלא בתשלומי בעל הכלב אבל השתא דהדר ואמר ועל הגדיש משלם משמע דמציאות התשלומין אין כאן אלא חצי נזק והשתא ניחא לישנא דגמרא דקאמר מאן חייב בעל הכלב דנראה שהוא מיותר דמיד הוה ליה להקשות וליחייב נמי בעל הגחלת אלא משום דכיון שחזר ואמר במתניתין ועל הגדיש משלם חצי נזק משמע מתוך הלשון שלא בא לומר תשלומי בעל הכלב אלא לומר מציאות תשלומי הגדיש ולכן הוכרח לפרש אלו התשלומין מאן חייב בעל הכלב דמכל מקום הכי משמע טפי לישנא דמתניתין אבל מכל מקום כיון שחזר ואמר משלם משמע דאין כאן תשלומין יותר ואמאי וליחייב השאר בעל הגחלת זו היא שיט' רש"י דגריס וליחייב נמי וכו' ואזיל לשיטתיה דפירש לעיל חנוני אמאי חייב כלומר אמאי חייב כלל וכמו שביארתי בדבור הכתוב שלפני זה המתחיל רישא בעל גמל חייב וכו'.