בזיון הרי זה עובר בלא תעשה שנאמר לא יוסיף להכותו אם הזהירה תורה מלהוסיף בהכאת החוטא קל וחומר למכה את הצדיק אפי' להגביה ידו על חברו אסור וכל המגביה ידו על חבירו אף על פי שלא הכהו הרי זה רשע וכתיב בהגהו' שפסק ראב"ן שפוסקים דינו כן לקרותו רשע ופסול לעדות ושכנגדו נשבע ונוטל עד שישוב מרשעו וקבל דין לכן חייב רבי פנחס לקבל עליו את הדין כפי מה שיראה בעיני ראשי הקהל יצ"ו ולבקש מכה"ר אברהם הנזכר מחילה סליחה וכפרה וכמו שכתב הרמ"בם פרק הנזכר אפילו הקריב כל אילי נביות אינו מתכפר לו ולא נמחל עונו עד שיבקש מן הנחבל וימחול לו וכו' ובעשותו כך חייב כה"ר אברהם הנזכר למחול לו ולא יקום ולא יטור וכמו שכתב הרמב"ם שם כי אין זו דרך זרע ישראל אלא כיון שבקש ממנו החובל ונתחנן לו פעם ראשונה ושניה וידע שהוא שב מחטאו וניחם על רעתו ימחול לו וכל הממהר למחול הרי זה משובח ורוח חכמים נוחה הימנו גם בנדון דידן ושב ורפא לו זהו מה שנרא' לעניות דעתי ואמר לי לבי נאם הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
דברי ריבות · חלק קס״ז סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.