דברי ריבות · חלק קס״א סימן ז׳

עוד כתב במה שהלוה לוי מעות לבנו ולקח ממנו סחורת אסטים במשכון ואחר כן החליף המשכון ההוא במשכון אחר שהוא בטוח בו כתב אין לך פשיעה גדולה מזו במה שהוציא האסטים מתחת ידו בלתי רשות שמעון וכו' שזולת מה שכתבתי שאין צריך לוי ליקח רשות משמעו' נראה שיש לדקדק לא ימנע אם המשכון שלקח שוה סך המלוה או לא שאם אינו שוה הסך אף אם יהיה ברשות שמעון חשיב פשיעה כי כמו שפשע לוי פשע שמעון כיון שלא לקחו משכון שוה החוב ואם המשכון שוה החוב אין כאן פשיע' כלל אפילו שעשאו שלא ברשות שמעון ואם הפשיע' היא מה שכתב כי יעמוד המשכון ימים רבים כי במלכות הזה יראי' למוכרו יען כפי ערכאות שלהם אינו יכול הלוה למכור המשכון אף אם יעבור זמן ההלוא' וכו' טענה זו נמי היתה באסטיס שגם האסטיס לא נתנו אלא בתורת משכון ומה לי הא מה לי הא אם נחוש לזיופי הכותיי' שתי המשכונות שוות ואם נעמיד בדין תורה באופן שהיה יכול למכור האסטיס בקביעו' זמן והתראה יכול נמי למכור המשכון האחר כיון ששוה סך המלו' באופן שנראה לעניות דעתי שאין לחייב ללוי מצד בחינות אלו כי אם מצד הבחינות הראשונות שרמזתי שכתב החכם השלם הפוסק נר"ו וגם על העניין שהייתו כל כך זמן מלתת חשבונו וגם בעברו על גזרת פרנסי ומנהגי הקהל שגזרו עליו שיברר חשבונו ולא שת לבו ודאי זה מוטל על דייני וחכמי העיר ההוא לחקרו ולדרשו מה היה כוונתו ואם אינה רצויה יש לאל ידם להשביעו ולהעבירו אף על פי שמינהו אבי יתומים וכמו שכתב הרמב"ם הלכות נחלות פרק י' וז"ל והוא הדין לאפטרופוס שמינהו אבי יתומים והיתה שמועתו טובה וכו' וחזר להיות זולל וסובא והולך בדרכי החשד וכו' בית דין חייבים לסלק אותו ולהשביעו ולמנות להם אפטרופוס כשר וכל הדברים האלו כפי מה שיראה לדיין שכל דין ובית דין הוא אביהן של יתומים זהו מה שנרא' לעניות דעתי ואמר לי לבי נאם הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.