במס' קדושין בדף רביעי דבור אמה העבריה תוכיח קשה דהיכי קאמר תוספות ומשני אי לא כתיב אלא ובעל היא גופא לא אתיא בקל וחומר דהוה אמינא אמה העבריה תוכיח שהרי מה שאמה העבריה אינה נקנית בביאה הוא מכח ובעל דאמרינן זו ולא אחרת ומאי דאמרינן דובעל אתה למעוטי אמה העבריה ולא לגופה הוא משום דאתא בקל וחומר כמו שכתבו תוספו' ואם כן היכי קאמר לא אתיא בק"ו דהוה אמינא אמה העבריה תוכיח והרי אי אפשר לומ' תוכיח אלא מכח הקל וחומר. לכן נראה לע"ד שאומר בזה האופן דאין הכי נמי דאם לא כתיב ובעל הוה אתי אשה ואמה העבריה מקל וחומר דיבמה אבל כיון דכתב רחמנא ובעל אי אמינא דאתא למעוטי אמה עבריה נמצא למפרע שיש חולשה בק"ו של אשה משום דיש תוכיח ולכן היה נראה יותר לומר דובעל אתא לגופא כיון דאי לא תימא הכי איגלאי מילתא למפרע שהק"ו של אשה הוא גרוע באופן שלא הייתי ממעט אמה העבריה לכן כתב ה"א יתירה למעוטי אמה העבריה זהו הנראה לע"ד יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
דברי ריבות · חלק ט״ז סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.