דברי ריבות · חלק קנ״א סימן ג׳

לפי התקנ' שהרי כתב הרא"ש שם בתשובותיו שכונת התקנ' היתה שלא תסוב הנחל' מקרובי האש' לבטל לכך תקנו שהחצי מהנחל' תשאר ביד יורשיה ועקרו נחלה מן הבעל הראוי לירש מן התור' ונתנוהו ליורשיה אחרי מות האשה אבל בחייה לא השליטוה בחצי הנכסים ליתנם לכל מי שתרצה וכו' ועוד כתב הילכך מכירתה ונתינתה בחיי בעלה אינו כלום אלא הכל כמו שמפורש בתקנה הראוי לירש ירש וכו' וודאי שטעם שלא תסוב נחלה מקרובי האשה לבעל וכו' שייך גם כן באשה אלמנה שנשאת לאיש שאם אלמנה זו תוכל למכור ולתת תסוב הנחלה מיורשיה לאיש אחר וממטה למטה ועוד שמתוך הויכוח שהיה לו להר"אש ז"ל עם הה"ר ישראל ז"ל על הבנת לשון התקנה שהה"ר ישראל סבר שמלשון התקנ' נראה שהאשה יכולה ליתן נחלה למי שתרצה כמו שכתוב שם מתוך ויכוחם נראה שהתקנה היתה גם על אשה אלמנה המכנסת שום לבעלה כנדון דידן וזה שהטע' שנתן לסברתו הה"ר ישראל הוא כי הדעת נוטה לכך כי רחל שהיו לה נכסים קודם שנשא' שזכתה בהן מכתובת בעל אחר או שמצאה מציא' או שנפלו לה בירושה ובאה התורה והפקיעה ממנה [טובת הנאה] שהיה לה בנכסים שתניחם למי שתרצה וזכת' בהן הבעל וחזרה התקנ' והפקיעה חצי אותו זכו' והניחה אותה ביד הענייה בעלת הנכסי' שיהיה לה טובת הנאה בהם כי שמא יהיה לה אם לענייה ויהיה לה יורש רחוק מאד שלא ראתה מעולם ומה הועילו בתקנה שתשאר אמה תסבב על הפתחים והנכסים איש נכרי יאכלם והלא הדעת מכרעת שהמתקנים לבעלת הנכסים תקנו ולא לזרים הרי לך ראיה ברורה שענין התקנה כשנתקנה גם בנדון דידן נתקנה ולכך היה מכריח ה"ר ישראל הבנת לשון התקנה מתוך הסברא דסברא זו לא שייכא אלא בנדון כי האי וגם הרא"ש השיב לו ואמר תמה אני היאך נכנסה סברא זו בלבך שהניחו רוב נשים שנשאו' בתולות ונותנין אביה ואמה מוהר ומתן וכו' ותקנו בשביל דבר שאינו מצוי אשה שמצאה מציאה או ירשה או זכתה מכתובת בעלה ולעשות לה טובות הנאה שתניחם למי שתרצה ועוד אם באו לעשות טובת הנאה לענייה זו בעלת הנכסים א"כ ישליטוה בחייה על הנכסים לעשות בהן מה שתרצה וזו תהיה לה טובת הנאה שלמה הנאה הנראית לעיני' יותר מאחרי מותה כשהיא בקבר וכו' והכלל העולה מדבריו שכונת מתקני התקנה לא היתה להנאת אשה זו אלא כדי שלא תסוב נחלה ממטה למטה וכענין כתובת בנין דכרין כמו שכתב הוא שם ולכן לא נתנו דבריה' לשיעורין הרי לך מתוך ויכוח זה איך אלמנה זו דנדון דידן אין במתנת' כלום לפי התקנה כמו שכתב הרא"ש דקיימא לן כוותיה וכמו שהכריח הוא סברתי בתשובותיו.