ועוד נראה לע"ד לתרץ דמאי דקאמר בגמרא והא אמרת מיא מרזו מכה ומשני הני מילי היכא דאיכא מכה אבל היכא דליכא מכה מיצמת צמית פי' רש"י היכא דאיכא מכה מקום המכה ונראה לע"ד שכונת רש"י בזה ללמדנו שאינו ר"ל היכא דאיכא מכה כשיש באדם המת מכה מרזו מיא דלא מסתבר אם יהיה לו מכה בשוקו או בגבו שלא יעידו על צורתו אלא ר"ל היכא דאיכא מכה מקום המכה כלומר מקום המכה מרזו מיא ונופח אבל במקום שאין בו מכה מיצמת צמית. וכיון שכן שנדון דידן כבר העידו העדי' שלא היה נחבל בפני' כלל אעג"ב שהיה לו מכה מאחורי אזנו פרצוף פניו וחוטמו ופדחתו מיצמת צמית ויכולין להעיד עליו אפילו אחר כמה ימים.
דברי ריבות · חלק ט״ו סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.