דברי ריבות · חלק קמ״ח סימן ז׳

ונידון ונאמר ומה אם במוכר חובו לאחר דקיימא לן אליבא דכולי עלמא דהמוכר שטר חוב לחברו וחזר ומחלו מחול כדאמרינן בכתובו' פרק הכותב ופירש רש"י דטעמא דמילתא משום דאומר לוה ללוקח לאו בעל דברים דידי את וכתב הרא"ש שאפילו כתב לוה למלוה משתעבדנא לך ולכל דאתי מחמתך מצי למחול משום דמצי למימר לוה לכל דאתי מחמתך שארצה להשתעבד מדעתי ולכך מוכר שטר חוב שלא בפני הלוה לא פקע שעבוד הראשון ונשאר זכות למלו' בו ולכך מחילתו מחילה ואפי' הכי כתב הרמב"ן והר"ן שלוקח גובה החוב מן הלוה בנדון דידן שהיה מעמד שלשתן דאיכא כמה אשלי רברבי דסברי דאינו יכול למחול ר"י והרמ"ה והרא"ש וטעמא דמילתא דכיון שהיו שלשתן יחד כבר נתרצה לוה להשתעבד לו למקבל ונסתלק שעבוד המלוה מעל הלוה ואפילו שעבוד הגוף שהיה הלוה משתעבד למלוה פקע ומשתעבד גופו לשני ולא נשאר לראשון שום שעבוד בו הילכך אין מחילתו כלו' וכמו שכתב הרא"ש פרק קמא דגיטין באופן דלא מצי למימר הלוה למקבל לאו בעל דברים דידי את שכבר נשתעבד גופו לו לא כל שכן דאמרינן שאפי' חייב המלו' ללוה דגבי המקבל החוב מהלוה שכבר נשתעבד לו משעה שהמחהו אצלו ואפילו עסוקים באותו ענין קיימא לן דאין יכול לחזור וכמו שכתב הטור סימן קכ"ו נראה ודאי שהשעבוד חל משעה ראשונה וכיון שבאות' שעה היה ראובן חייב לשמעון הס"ד זהובי' נסתלק שמעון ונכנס לוי במקומו כיון שהמחהו אצלו במעמד שלשתן ובשעת גביית החוב יגבה לוי מראובן וראובן משמעון ולא קאמר בגמרא במעמד שלשתן דשייך קנין בטעות אלא שבשעה שהמחהו לא היה חייב לו כלום כהנהו דגינאי דעבוד חושבנא ופוש חמש אסתרי גבי חד מינייהו והמחם למרי ארעא ואחר כך עבד חושבנא בין דיליה לנפשיה ולא פש גביה ולא מידי וכו' נמצא שבשעה שהמחה לא היה חייב כלום ולכן הוי קנין בטעות אבל כשהוא חייב באות' שעה אף על פי שבשעת הגבייה כל אחד עומד בשלו מ"מ חל החיוב משעה ראשונה ונתחייב ראובן לפרוע ללוי דאין כאן אפוכי מטראתא וכמו שכתבתי כלל העולה דבהא סלקינן ונחתינן שחייב ראובן לשלם ללוי הס"ד זהובים באופן שנתחייב ליתנם לו וראובן יחזור ויגבה משמעון זהו מה שנרא' לעניות דעתי ואמר לי לבי צעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.