דברי ריבות · חלק קמ״א סימן ד׳

הכוונה דאזיל לשטתי' דלא מצי לפשוט ממסותא והטעם דמסות' הוא קרקע ובכל מקום דאיתי' ברשותי' דמרי' קאי וכיון שכן כיוון שחבירו לא תקפו למסותא בפועל וזה הקדישו הוה לי' כאלו תקפו והקדישו כיון שהוא קרקע ובכל מקום שהוא עומד בשבילו דלאו מחוסר גוביינא ודאי דהוי קדוש כיון דסבירא לן דאפילו אי אמרינן מוציאין כשתקפו והקדישו הוי קדוש כל שכן השתא דאמרינן אין מוציאין אבל בטלית דמחוסר גוביינא ולא תקפו לעולם אימא לך דלא הוי הקדש אע"ג דהקדישו ולכן גרסי' ואמר ליה וכו' ולפי שיטת רש"י הצדדין עצמן שעש' בטלית הם צדדי מסותא ואין בהם שינוי כלל וכוונת הפשטן לומר תא שמע וכו' כלומר הרי ענין מסותא ששאלו עליו ופשטו ממתניתן דספק שבורה וכו' ומשם נראה דאפילו במטלטלין אם נאמר אין מוציאין הקדישו בלא תקפו מקודשת וכתב רש"י שמע מינה דאת"ל תקפו אין מוציאין אותו מידו הקדישה מקודשת שיש לדקדק כיון שעיקר הפשיטות לא בא אלא לענין מסותא למה לא הזכירו רש"י למסותא ואעג"ב שכל מה שכתב רש"י בלשון הנזכר שייך נמי במסותא מכל מקום היה לו להזכירו בפירוש כמו שעשה בדחייה שכתב רש"י שם לעולם אימא לך וכו' דתפשוט מינה להיכא דאי תקפו אין מוציאין מידו הקדישו הוי הקדש וחזר וכתב עוד אבל גבי מסותא דאין קדושה באה אלא על פיו וכו' אבל עם מה שכתבתי הוא נכון וזה דכיון דמסותא הוא קרקע ולא מחוסר גוביינא כיון דפשיט דאפילו במטלטלין דמחוסר גוביינא הקדישו בלא תקפו קדוש כל שכן במסותא דחשיב כתקפו במעט כיון שהוא קרקע אבל בדחייה הוכרח רש"י להזכירו וזה דאף אם נאמר דמסותא לאו הקדש הבא מאליו הוא מכל מקום יש בו צד הכרעה לומר שיהיה קדוש כיון שהוא קרקע ולא מחוסר גוביינא לכן כתב רש"י אבל גבי מסותא וכו' לא הוי הקדש דאין יכול להקדיש דבר שאינו ברשותו כלומר אע"גב דלא מחוסר גוביינא סוף סוף אינו ברשותו לשיוכל להקדיש זו היא שיטת רש"י ז"ל.