דברי ריבות · חלק י״ד סימן ב׳

תשובה ממה שראיתי שכתב הרא"ש בתשובותיו כלל נ"ב וז"ל וכן ראוי לכל מורה לחזר על כל צדדין להתיר משום עיגונא דאיתתא וכמו שהביא הוא ז"ל כמה ראיות לכן יצאתי בעקבי החכם השלם הפוסק שצידד להתיר את האשה הזאת מכמה בחינות ולהיות סניף עמו בהיתרא דהאי איתתא ועם היות שדבריו אינם צריכים חזוק מ"מ להיות הנושא חמור חייב כל אדם לצאת לעזרת ה' בגבורים וזה שבגדולה מזאת מצאתי ראיתי בתשובות שאלות הה"ר אליה מזרחי זלה"ה שהתיר הלכה למעשה שכתב על עכומ"ז אחד שאמר שמצא ליהודי אחד מת מוטל על שפת הים וז"ל בנדון הזה שהעכומ"ז לא מצאו אלא לאחר עשרה ימים משנטבע והוה לן למיחש דילמא קודם שמצא אותו כבר הועלה מן הים וזה יום או יומים או אפילו פורתא ונשתנית צורתו ושוב אין מעידין עליו מכל מקום כבר כתב ר"ת בתשובה דהא דקתני אין מעידי' לאחר שלשה ימי' לא קאי אאדם ידוע שהיה ניכר בחייו למעידיו דההיא אפילו לאחר מאה ימים נמי מהני כיון שיודעים שזהו אותו הידוע להם והביא ראיה מדברי ר' יהודה גאון ז"ל שכתב דבטביעו' עין גמור שישנו ראשו ורובו שלם מעידין עליו אפילו לזמן מרובה וכו' וסוף דבריו ואם כן בנדון דידן שהיה אדם ידוע למעידים שהיה ניכר להם בחייו והכירוהו בטביעות עין גמור שהיה כלו שלם בלתי שום חביל בפניו ובלתי שום חסרון באבריו אפילו אם היה ידוע לנו שכבר הועלה מן המים קודם שמצא אותו יום או יומים מעידין עליו כ"ש כשלא ידעו מתי הועלה כמו בנדון דידן שבודאי אנו תולין לומר שעתה עתה הועלה ומעידים עליו ולא אמרי' שמא קודם לכן הועלה ושהה שם יום או יומים ואחר כך מצא אותו ואין מעידין עליו ע"כ.