דברי ריבות · חלק קל״ג סימן ח׳

וכיון שכן נראה דאזלינן בתר רובא והמתנה מתנה וכל שכן אם מקבל המתנה מוחזק כמו שנראה מתוך לשון השטר שנתחייב היתום להניח שנים אלפים לבנים ביד בנו של מקבל המתנה שמאותם המעות יתן המתנה הקצובה דפשיטא ופשיטא שהדין עם מקבל המתנה וכל מה שכתבתי הוא צודק אם היה היתום קטן פחות מי"ג שנה ויום אחד אבל אם היה גדול בן י"ג שנה ויום א' פשיטא שהמתנה קיימת אליבא דכולי עלמא אפילו יש שם אפוטרופוס דע"כ לא פליגי הרמב"ם והר"ן אלא בקטן אבל בגדול מודו וראיה שכתב הרמב"ם פרק הנזכר דאע"ג דאין ממכרו ממכר בקרקע שירש מאבותיו עד שיהא בן כ' שנה מכל מקום מתנתו מתנה אם הוא יתר על י"ג וכתב עליו ההגהה ואפילו יש לו אפוטרופוס וכל שכן בנדון דידן שהם מטלטלין וכן הר"ן בכתובות פ' מציאת האשה כתב על ההיא דלא שנו אלא שאין שם אפוטרופוס אבל יש שם וכו' כתב וז"ל ומיהו משמע דוקא בקטנים אבל בגדול שיש לו אפטרופוס כגון שמינהו אביו עד שיהא בן עשרים מקחו מקח וממכרו ממכר וכו' הרי שמודה בהיותו גדול שממכרו ממכר וכל שכן שמתנתו מתנה כיון שמצינו מקום שמתנתו מתנה וממכרו אינו ממכר באופן שלע"ד אין שום טענה ואופן לבטל ולערער על שטר המתנה אלא הוא שריר וקיים לפי מה שאומר לי לבי אני הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי ז"להה.