דברי ריבות · חלק י״ג סימן ה׳

וכיון שכן מי הוא זה ואיזה הוא אשר ימלאנו לבו לגשת להכניס ראשו ולבא בנקרות הצורים ובנקיקי סלעי המחלוקות הגדולות לכוף את היבם בקום עשה להחלץ חליצה מעושה להתיר יבמה הזקוקה בודאי מדאורייתא לשוק לכן קראתי לזאת רהב הם שבת שב ואל תעשה שאני אם לא יוכלו להטעותו ליבם בעניני' ודברים אחרי' דחליצה מוטעת כשרה. ואע"ג שהררי"ק ז"ל שרש ק"ב פסק שכופין לחלוץ אדרבה משם ראיה למה שכתבתי וזה שכתב מאחר שרבו הדעות דאית להו דכופין לחלוץ וכו' אפילו לא נסמוך על כל אלה במקומות שלא פשט המנהג שכופין לחלוץ מכל מקו' באו ונסמוך במקום שנהגו לכוף לחלוץ דלא תהא הלכה רופפת יש להלוך אחר המנהג המקום ואפי' היה המנהג נראה כחולק על דין תורה וכו' כל שכן הכא שאין כאן ביטול הלכה מאחר שרבו הדעו' דסבירא להו דכופין לחלוץ וכו'. הרי שאע"פ שהפליא לדבר לענין דינא מ"מ לא סמך על עצמו לפסוק הדין דכופין אלא דוקא במקום מנהג אבל במקום שלא נהגו כך כתב שלא נסמוך על מאן דאמר לכוף וכיון שכן בזמן הזה דבר ברור הוא ובפרט בסאלוני"קי שהיא עיר ואם בישראל עיר גדולה של חכמים ושל סופרי' מימי עולם ושנים קדמוניו' מצאנו ראינו שבכל יום ויום מיבמין ואין פוצה פה ומצפצף על כך ואני מעיד עלי שמים וארץ מעשה שהיה כך היה אדם אחד נשוי אשה ובנים היו לו ונפלה לפניו זקוקתו ורצה ליבמה והיא לא רצתה אלא לחלוץ ועוד היום היא עגונה זה כמה שנים וכמה גדולי עולם היו ועברו מאז היתה ולא כפאוהו ולא נידוהו שיחלוץ. הרי שמנהג המקום שלא לכוף אי משום דסברי מצות יבום קודמת אי משום דסברי מצות חליצה קודמת אבל לא לכוף לחלוץ כמו שכתבתי מכל מקום לינקוט מיהא חדא דעל כל פני' לא כייפינן ליבם לחלוץ משום דלא תהא אלא הלכה רופפת הלך אחר המנהג המסכים עם כמה גדולי עולם דסברי דאין כופין אפילו בנשוי אשה ובנים כמו שכבר כתבתי לכן גזרתי אומר כי הירא את דבר ה' ירחיק עצמו מן הכפייה לא בנגידא ולא בשמתא וידבק עצמו בהרבו' עליו רעים ובדברי פיוסין זהו מה שנראה לעניות דעתי ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.