דברי ריבות · חלק קכ״ד סימן ד׳

וכי תימא כל זה יצדק כשלא תפסה אבל בנדון שלנו כל הנכסים ת"י וכל הנכסי' בחזקת האלמנה וכיון דתפסה מהני' לית' כי לא מהני תפיסה אלא כשהמתנ' הוא בחפץ מסויים ומבורר ותפסה בו אבל כשצוה תנו כך וכך לבני' לפלוני ואין הלבני' בעין כנדון שלנו אם אין למקבל המתנה שום זכיי' בגו' הממון אלא שעבוד בעלמא דפשיטא שהיורשים יכולים לסלקו בזוזי כדין ב"ח אפילו תועיל המתנה וראיה מהא דאמרינן במציעא פרק המקבל דף קי"א יתומים אומרים אנו השבחנו ובעל חוב אומר אביכם השביח על מי להביא ראיה וכו' ומסקינן בגמרא דעל היתומים להביא ראיה מאי טעמא ארעא כיון דלגבויינא קיימא כמאן דגביא דמיא הרי לך דאע"ג שהיתומ' מוחזקים ועומדים בקרקע שהניח להם אביהם והוה לן למימר דקרקע בחזקת יתומים עומדת אפילו הכי מפקינן מנייהו כיון דממה נפשך יש לו לבעל חוב לגבות אותו השבח ואין עליו אלא הדמים כמו שפירש רש"י שם וזה לשונו בין יתומים השביחו בין אביהם השביח דינו ליטול קרקע עם השבח ואם היתומים השביחו מעלה להם השבח בדמים הילכך גבי ארעא עם השבח ממה נפשך הרי לך ראיה ברורה דלא מהניא תפיסת היתומים כיון שאין להם שום דבר בגו' הקרקע וכן השיב הרש"בא בתשובת שאלה וזה לשונו ראובן לוה משמעון במשכון ולזמן אמר ראובן תן לי משכוני ואתן לך עשרה דינרין שהלויתני השיב שמעון עשרים דינרים הלויתיך ובא עד אחד ואמר לא ידעתי בכמה משכנו אבל ידעתי שכך וכך משכנות משכן לו והשיב אם הוציא המשכון לפני ב"ד או לפני עדים הדין עם ראובן הלוה דכל מקום ששנים מחייבי' אותו ממון אחד מחייבו שבועה ואלו היו כאן ב' עדי' שראוהו ודאי היה לשמעון להחזיר לו המשכן בעשרה דינרין דעליו להביא ראיה על הסך שהרי אינו טוען בגו' המשכון כלום.