וגם ברור הוא במסכת קמא פרק החובל לענין החובל בחבירו אצל הבושת שהכל לפי המבייש והמתבייש ולפי המקום כדתנן פרק החובל מעשה בא' שפרע ראש האשה בשוק באת לפני רבי עקיבא וחייבו ליתן לה ד' מאות זוזי כל שכן בנדון דידן שביישו בבית הכנסת בפני רבים ובמקום שאין נוהגים קלות ראש הקל ראשו וידו ובמקום המשפט שמא הרשע בודאי שגדול עונו מנשוא וראוי לקנסו ואף על גב דקיימא לן שאין דנין דיני קנסות בבבל כבר כתבו הפוסקים משמיה דרב צמח גאון וז"ל כלל אמרו אין דנין דיני קנסות בבבל אבל בשביל שלא יהא חוטא נשכר ושלא יהיו ישראל פרוצים בניזקין שכיון שיודעים שאין גובים קנסות שולחים יד זה בזה נהגו חכמים אחרונים לנדותן עד שיפייסהו בממון או עד שירבה עליו רעים ויפייסנו בדברים.
דברי ריבות · חלק קי״ז סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.