דברי ריבות · חלק קי״ג סימן ו׳

י"ל דזו אינה קושיא שהרי הרא"ש עצמו כתב בתשובותיו כלל ס"ח סי' י' ראובן נפטר ונמצא כתוב באחד משטרותיו בגבו מכתיבת ידו בזה השטר הוא החצי לפלוני גיסי והשיב שאין בו ממש דאפילו אם הודה לו בפני עדי' זה השטר חציו שלך אם לא אמר אתם עדי יכול לומר עשיתי שלא להשביע את עצמי ואינו אמת דלא עדיף מה שכתוב ממה שאם הודה בפני עדים הרי שאפילו בכתיבת ידו ובשטר עצמו שהוא חוזק וראית המעות אמר דמצי טעין שלא להשביע כל שכן בנדון דידן בדברים בעלמא שהיה כותב באגרת לפאטור שלו דמצי טעין וטענינן ליה שכתב כן שלא להשביע את עצמו ולישב ולתרץ תשובות הרא"ש דקשו אהדדי נוכל לומר דמאי דכתב בכלל ס"ה דכולי האי לא עביד שלא להשביע היינו כשהיה יכול שלא להשביע את עצמו באופן אחר כגון באמירה שיאמר בפני העומדים לפניו הנכסים הם של פלוני כיון שהיה מצוה מחמת מיתה כמו שנראה מתוך דברי השאלה וכיון שלא עשה כן אלא טרח וכתב אז ודאי אמרו כולי האי לא עביד שלא לצורך אלא שהאמת כן הוא שהם הנכסים של פלוני הנז' אבל מה שכתב בכלל ס"ח בההוא שטרא שנמצא כתוב בגבו שחציו של פלוני מיירי שכתב כן בביתו בינו לבין עצמו ולא כתבו אלא שלא להשביע את עצמו או את בניו כשיצא השטר בבית דין ואז אי אפשר לעשות שלא להשביע בניו כי אם על ידי כתיבה ולא אמרינן בכי הא כולי האי לא עבי' דא"א בענין אחר וכתיבתו זו היא אמירתו.