דברי ריבות · חלק קי״ב סימן ג׳

אבל בטענת ראובן שטוען על החלונות שפתחה לאה על חצרו שיש לו היזק ראיה מהם וגם מגג אחר שעשתה לאה שנמשך ממנו היזק ראיה ולאה השיבה אני החזקתי בהם עתה כמה שנים ואתה ואמך מעולם לא מחיתם לי וכו' ורבו כמו רבו הטענות ביניהם בזה אני אומר שבידיעת שורש ועקר דין זה יסתלקו כל הספקות הבאים בשאלה וזה דתנן פרק חזקת הבתי' כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה כיצד אמר לו מה אתה עושה בתוך שלי והוא אמר לו שלא אמר לי אדם דבר בעולם אינה חזקה שמכרת לי שנתת לי במתנה אביך מכרה לי אביך נתנה לי במתנה הרי זו חזקה. וכתב הרשב"א בתשובותיו סימן אלף ש"ד ואלף שנ"א הנמצאות אצלי מכתיבת יד דאפילו בדברים שאין בהם חסרון קרקע לא מהני להו טענת סבלנות כי אם טענת מכר או מתנה וכלישנא דמתני' דקאמר כל חזקה משמע אפיל' בדברים שאין בהם חסרון קרקע והאריך והביא על זה כמה ראיות ולכן בנדון דידן אם לאה אינה טוענת לא טענת מכר ולא טענת מתנה בפתיחת החלונות והגג כי אם סבלנות בעלמא מה צריך ראובן לחזר אחר טענות בדויות באומרו שלא היה סבור שהיה הבית שלה כי אם שלו תיפוק ליה דאפי' שסבור שהיה הבית שלה לא מהניא לה חזקתה דטענת סבלנות לא הוי טענה כי אם טענת מכר או מתנה ואם לאה טוענת טענת מכר או מתנה שראובן מכר או נתן לה במתנה זכות פתיחת החלונות ודאי שהדין עמה כיון שהחזיקה שלש שנים בהם וחזקת שלש שנים במקום שטר הם עומדים ולאו כל כמיניה דראובן לטעון הייתי סבור שהיה שלי כיון שהיא טוענת שהוא עצמו מכר לו או נתנו במתנה ויש ראיה לדבריה שהרי החזיק שלש שנים ומה יועיל לראובן טענתו והרבה ראיות הייתי יכול להביא ולהאריך אבל נראה לע"ד כי אין צורך כי הדברי' ברורי' לפי מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי נאם יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה: