ובמה שטוען ה"ר שמואל שמסר לה"ר משה משא אחת של מיטלטלים להוליכה לרבי יצחק ליאל ולקחה לעצמו וטוען ה"ר משה שיש לו על ה"ר שמואל מלוה ממקום אחר ושלקחה בשביל מעותיו ודאי שהדין עם ה"ר משה ויהיה נאמן בשבועתו עד כדי דמי המשא במיגו דאי בעי אמר לא היו דברי' מעולם ולא מסרת לי כלום כיון שלא מסרה המשא ה"ר שמואל בפני עדים כנראה מתוך הענין או אפילו שיהיה עדים בענין יהיה נאמן רבי משה במיגו דאי בעי אמר החזרתיה לך או עשיתי שליחותך ונתתיה לרבי יצחק ליאל אבל מכל מקום יש צד פקפוק בנדון דידן שעם היות שרבי משה החזיק במשא בשביל חובו היה לו לעכבה אצלו עד שיזהיר לרבי שמואל על חובו שיפרע לו ואם לאו שימכרנה ואחר כך היה לו ליקח שמאים שישומו הנכסי' כדין מלוה שיש בידו משכון כמו שכתב הרא"ש כלל צ' ולא היה לו למוכרה בינו לבין עצמו ולכן בנדון דידן צריך רבי משה שיביא עדים שנמכרה המשא בשוויה ואם לא יביא עדים ישבע רבי משה שכך וכך היה שוה אם יכריחהו רבי שמואל על כך.
דברי ריבות · חלק קי״א סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.