דברי ריבות · חלק קי״א סימן א׳

מתוך הכח המסור אלי מאת האחים מאחים הנבון ה"ר משה מאטלון יצ"ו וה"ר שמואל יצ"ו כנראה משטר הקונפרימוס אשר עשו ביניה' לכן בראותי הטענות ולהשקיט דברי ריבות אשר ביניה' גזרתי אומר כי אותם הנכסים אשר מסר רבי משה הנז' לרבי שמואל אחיו להוליכם לשופיאה או לאנדירנופול ושימכרם שם ויקבל מהם רבי שמואל חובו שהיה חייב לו רבי משה עשרים וחמשה אלף לבנים כל ההוצאות שהוציא רבי שמואל דשייכי לנכסים עלי ה"ר משה הדרי והטעם כיון דיוקרא וזולא של הנכסים היה מוטל על ה"ר משה יצ"ו אם כן כל זמן שלא נמכר ולא נתקבל המעות הם ברשות ה"ר משה יצ"ו ולא היה לו לה"ר שמואל בהם כי אם החיוב שנתחייב להשתדל למוכרם אבל לא להוציא הוצאות עליהם מביתו שאם כן נמצא שלא היה נפרע מכל חובו ומה שאני אומר הוצאות דשייכי לנכסים הוא למעט שאם היה לו לה"ר שמואל יצ"ו דרך לילך שם למקום שהוליך הנכסים הנז' זולת הנכסים הנז' אז לא יפרע ה"ר משה יצ"ו הוצאת הסוס אשר רכב עליו רבי שמואל יצ"ו כיון דבלאו הכי אית ליה אורחא להתם כמו שנראה כל זה בטור סי' ע"ג והביאו הרא"ש בתשובות כלל נ' ואיני מאריך בראיות אבל לא היה לו דרך שם כי אם בסבת אלו הנכסים אז מגלגלין עליו את הכל באופן שכל ההוצאות שנשתלשלו מחמת הולכת אותן הנכסים חייב רבי משה לפורעם וגם הפחת שפיחתו המעות לעשותם טובים חייב רבי משה לפורעם להיות שנתחייב בשטר חיובו פעמים ושלש לפרוע לו חמש מאות דוקאטי שוה כל דוקאטי חמשים לבנים כנהוג בתוגרמא לבנים יפים וטובים.