דברי ריבות · חלק ק״י סימן ג׳

וכן משמע מתוך לשון רב אלפס שכתב וזה לשונו ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות ובא ב"ח דראובן וקא טריף ליה מניה ואזל ראובן וקא משתעי דינא בהדיה לא מצי למימר וכו' משמע שראובן הלך לרצונו לא שהדין מחייבו לכך וכן כתב הרב רבינו נסים בכתובות פרק מי שהיה נשוי וזה לשונו דינא הוא וכו' כלומר אי בעי ראובן לאשתעויי דינא בהדיה לא מצי אמר ליה אידך לא בעל דברי' דידי את ומיהו אי לא בעי לא אזיל דאין כח לשמעון לכופו בכך דמצי אמ' ליה אחוי טרפך ואשלם לך ע"כ וכן כתב נמקי יוסף בבתרא פרק חזקת הבתים על ההיא דישראל דזבן חמרא לישראל חבריה וקא אתא כותי ואניס ליה מניה דינא הוא דמפצי ליה וכו' כתב וז"ל אבל אם ישראל אנסו בטענה זו שטוען שהוא שלו אין המוכר חייב לדון עמו עליו שאין כח בישראל לאנוס שום דבר לבא עדים ובלא ראיה וכשיחזור הלוקח על המוכר יאמר לו המוכר אחוי טירפך וכו' ע"כ. וכן נראה מדברי הרמב"ם הלכות מכירה פ' י"ט שכתב נשתמש בה הלוקח כל שהוא אינו יכול לחזור בו אלא עושה דין עם המערערין ואם הוציאה בדין יחזור על המוכר משמע שאינו יכול לחזור למוכר עד שיעמוד בדין עם המערער וכן נרא' מלשון הטור סי' רנ"ו שכתב ראובן שמכר שדה לשמעון ובא בעל חוב להוציאה משמעון אם רצה ראובן לעשות דין עם לוי וכו' הרי לך ראיה ברורה מכל מה שכתבתי ששמעון חייב לעמוד בדין עם המערער לא ראובן כל שכן דבנדון שלנו כבר הלך ראובן ועמד בדין עם המערער ויצא זכאי דפשיטא שהדין עמו ואינו חייב להשתדל להוציא את השוכר מהבית לפי שנמצא עתה שהשוכר הוא אנס ואלם במה שאינו רוצה לצאת מחצי הבית ואף על פי שראובן מכר באחריות לא קבל אחריו' אונסין וראיה מדאמרינן פרק חזקת הבתים על ההיא דישראל דזבן חמרא לחבריה שכתבתי לעיל אמרינן אמימר אמר אפילו אינו מכיר בה שהיא בת חמורו ואפילו בלא אוכפא נמי לא מחייב לפנויי מאי טעמא מידע ידיע דסתם כותי אנסא וכתב המפרש ולא קבל המוכר אחריות אלא אם יטרפוה בדין ופסקו כל הפוסקים דהלכתא כאמימר. וכן כתב רש"י על ההיא דאחוי טרפך כשיעמדו המערערין ויזכו בדין ויכתוב לך הדיין שטר טורף עלי שבדין טרפוה ממך בשבילי בא ואשלם לך וכן כתבו התוספות בב"ק פ"ק ללישנא קמא דקאמר בגמרא ויצאו עליה עסיקין עד שלא החזיק בה יכול לחזור בו משהחזיק בה אינו יכול לחזור כשמכר שלא אחריות אבל כשמכר המילה: