דברי ריבות · חלק ק״ט סימן י״ג

כל מה שכתבתי הוא לפי מה שהיה מחייב דין תורה בבחינת טענת התובע והנתבע אבל אחרי חקרי ודרשי ענין זה היטב היטב מצאתי שנעשה שטר אחר בין המלוה והלוה הנזכר מזה הממון קודם ט"ו יום מהזמן הכתוב בשטר זה שהיה מתחייב רבי מנחם אמרילייו להשתדל בכל עוז לגבות זה המעות שהיו חייבים לו אנשי העיר שנתנו להם בהקפה ונתחייב רבי מנחם הנזכר לגבותו שהיו ו' אלף אשפורש וליתן לו לנפטר חלקו שהם ג' אלף ות"ק אשפ' ומצינו שהנפטר לא המתין לראות איך יפול דבר אלא תוך ט"ו יום זקפ' על ה"ר מנחם הנז' במלוה הג' אלף ות"ק אשפ' ולא לזמן ארוך אלא ת"ר אשפ' בכל חדש וחדש ועוד נוסף על זה בשבועה כל אלו הדברים מורים ואומדנא דמוכח הוא שהמלוה הזה היה רדוף ולהוט אחר ממון זה וכיון שהיה רדוף כל כך אחריו דבר קשה להולמו הוא שעבר חדש אחר חדש ולא פרע ועוד יש בחינה אחרת שה"ר מנחם הנז' הכרנו בו שהוא נושא ונותן באמונה ושונא גזל בעולה. ועוד יש בחינה אחרת שמצאנו ראינו מעשים בכל יום שפורעים השטרות ואינם מקפידים להוציאם מיד המלוה לכן מכל אלו האומדנת אמרתי שעם היות שהדין הכולל נותן ונוטה לצד התובע בפרטיות הנדון הזה הדין נותן שלא נאמר יקוב הדין את ההר אלא לבצוע וכמו שכתב בהגהה מיימונית צריכים הדיינים להתרחק בכל יכלתם שלא יקבלו עליהם דין תורה ולכן אמרתי גזרתי שיפרע ה"ר מנחם הנזכר לתובע הנז' שנים אלפים לבנים מיד ולא יותר ויחזיר התובע לה"ר מנחם הנז' שטרו ויקרענו קרע בית דין וזהו משפט של שלום ועל זה נאמר אמת ומשפט שלום שפטו וכו' וגם האנשים האלו הנזכר' איש על מקומו יבא בשלום זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.