דברי ריבות · חלק ק״ח סימן ח׳

ונדון דידן בלשון חיוב נתחייב שהרי כתיב בשטר הוו עלי עדים וקנו ממני קנין גמור מעכשיו וכתבו בכל לשון וכו' איך אני חייב לו חוב גמור נקי ובר סך שלש מאות ושלשים עורות וכו' ועוד כתוב ונתחייבתי לתת אותם לו וכו' הרי שאין בשטר זה לא לשון מכר ולא לשון מתנה כי אם לשון חיוב בשני פני' אחד שמתחייב ומשעבד עצמו עתה לכך כמו שכתבו ונתחייבתי לתת אותם לו וכו' ושני שמודה שהוא חייב לו כבר כמו שאמר איך אני חייב לו וכו' כלשון הפוסק וכיון שהוא מודה לו שישנן בידו הודאת בעל דין כמאה עדים דמו כמו שכתב ר"ת ריש פרק אף על פי וכן פסק בעל התרומות דבלשון חיוב מהני וכן פסק הרשב"א שכתב בתשובה המחייב עצמו ליתן מה שיוציא דקל דבריו קיימין שזה אינו מקנה הפירות אלא הוא מחייב עצמו ליתן הרי דמהני לשון חיוב אפילו לפירות דקל שאינן בעולם כל שכן דמהני בנדון דידן דעורות ישנן בעולם אלא שאפשר שאין ברשותו וכן פסק רבינו ירוחם משרים נתיב י"ז וז"ל ואל תטעה כי יש הפרש בין מחייב עצמו בחוב למתנה כי מחייב עצמו יכול לשעבד עצמו אף על פי שאינו ברשותו אבל מקנה שנותן או מוכר אינו יכול להקנות דבר שאינו ברשותו.