דברי ריבות · חלק ק״ח סימן ו׳

הרי דלסברת כל הני רברבי חל החיוב על ראובן לתת העורות אף על פי שלא היו בידו בשעת הקנין אלא אפילו לסברת החולקים עליהם ואומרי' דכל דבר שאינו ברשותו של אדם חשיב דבר שלא בא לעולם מ"מ חל החיוב על ראובן לתת העורות לשמעון לזמן שנתחייב וטעמא דמלתא דכיון שהחיוב שנתחייב ראובן לתת העורות לא היה בשביל איזו מלו' שהיה לו לשמעון על ראובן אלא נתחייב לתת לו העורות בשביל מעות שנתן לו שמעון לראובן אז בעת ההיא וכיון שכן אפילו אין לו עורות לראובן בעת ההיא חל עליו החיוב וטעמא דמילתא דאף על פי שאין לזה יש לזה אם פסק עמו כפי השער של אותה שעה וכן פסק הרמב"ם פרק כ"ב הלכות מכיר' וז"ל הפוסק על שער שבשוק ולא היה אותו המין שפסק עליו ברשו' מוכר חייב לקנו' וליתן ללוקח מה שפסק דאז ודאי הוי כאלו הוא ברשותו כדתנן פרק איזהו נשך יצא השער פוסקים אף על פי שאין לזה יש לזה וכן פסק הטור סימן רי"א אם כן בנדון דידן העורו' שהיו לראובן באותה שעה פשיטא ופשיטא שחל עליו חיוב הקנין אלא אפילו שאר העורות אם לא היו בידו חייב לקנותם וליתנם לשמעון דאף על פי שלא היו לו עורות היו עורות לאחרים בעת ההיא והיה יכול לקנותם כמו שנראה מתוך השטר שקנה אחר כך כמה עורות אלא שמכרם לאחר ולא קיים קנינו ושבועתו.