דברי ריבות · חלק ק״ח סימן ד׳

תשובה לכאורה היה נראה דלגבי העורות שלא היו ביד ראובן בשעת הקנין ובשעת המשא ומתן שעשה עם שמעון לא חל עליהם שום קנין ולא חל על ראובן שום חיוב ליתנם לשמעון לזמן הנזכר וטעמא דמילתא דכלל גדול אמרו ז"ל אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וכן הלכתא ודבר שאינו ברשותו של אדם חשיב כדבר שלא בא לעולם ואינו יכול להקנותו וכן פסק הרמב"ם פרק כ"ב הלכות מכירה וזה לשונו דבר שאינו ברשותו של מקנה אינו מקנה והרי הוא כדבר שלא בא לעולם וכן פסק הטור סימן רי"א שכתב אין אדם מקנה דבר שלא בא לרשותו וכיון שכן נמצא שלא חל על ראובן שום חיוב ליתן עורות שלא היו לו בשע' הקנין וליכא למימר דכיון דבנדון דידן איכא שבועה דנשבע על כך חומרת השבועה גמר ומקנה אפילו בדבר שאינו ברשותו ליתא שהשבוע' אינה מוספ' שום חיוב פרעון יותר משאם לא נשבע אלא השבועה מיתלא תלייא בפרעון לזרזו במקום שישנו אבל במקום שאין פרעון אין שבועה שאין השבועה אלא לזרז הפרעון ואם פרעון אין כאן שבועה אין כאן שלא נשבע זה לפרוע אלא כל זמן שהוא חייב וכן פסק הרר"י קולון שרש פ"א והביא כמה ראיות על זה עיין עליו וכן פסק הריב"ש בתשובותיו סימן שכ"ח הרי שהשבוע' אינה מוספ' חיוב נמצא בנדון דידן דפטור ראובן מהעורות שלא היו לו בשעת הקנין אע"ג דנשבע עליה' כל זה היה נרא' לכאו'.