ועוד בר מן דין אפילו אנסוהו להראותו לדוד מכל מקום חייב לשלם וזה דמאי דאמרינן דאם אנסוהו להראות והראה דפטור הני מילי כשאנסוהו אונס נפשות אבל כשאנסוהו אונס ממון כנדון דידן שכונתם אינו אלא להוציא ממון לשראפ"ליק ודאי שחייב לשלם אפילו היה הוא עצמו האסור בבית האסורים להיות טרף וכן פסק ה"ר חזקיה בהגהה מיימונית סימן כ' והביא ראיה דהא עדים שחתמו שקר מחמת אונס ממון חשבינן להו רשעים ופסולים להעיד כמו גזלנים אבל מחמת נפשות כשרים וה"ה נמי לענין שלומי דמחמת ממון חייבין לשלם ומחמת נפשות פטור ולזה נראה לע"ד שכיון הרמב"ם ז"ל פרק ח' הלכות חובל ומזיק שכתב הרי שגזר המלך להביא לו יין או תבן ועמד מוסר ואמר יש לפלוני אוצר יין וכו' והלכו ולקחוה חייב לשלם אנסו המלך למוסר הזה עד שיראה לו ממון חבירו שהוא בורח מלפניו והראה לו מפני האונס הרי זה פטור שאם לא יראה לו יכהו או ימיתהו וכו' שנראה לדקדק למה האריך בלשונו לומר שאם לא יראה לו וכו' הרי כבר חלק בין אנסוהו ללא אנסוהו דאם לא אנסוהו חייב לשל' ואם אנסוהו פטור אלא בא לומר דלא מיקרי אונס אלא אונס נפשות דיכהו או ימיתהו אבל אונס ממון לא מיקרי אונס להיות פטור ממה שהפסיד לחבירו כל שכן בנדון דידן דליכא לא אונס ממונא ולא אונס גופא כמו שכבר הוכחתי דפשיטא ופשיטא שחייב לשלם לדוד כל מה שיברר בראיה ברורה שהפסידו מכח מסירתו.
דברי ריבות · חלק ק״ו סימן ז׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.