וראיה דאמרינן פרק חזקת הבתים ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ארעא אמר ליה מפלניא זבינתה דאמר לי דזבנא מינך אמר ליה את לא קא מודית דהאי ארעא דידי היא ואת לא מינאי זבינתה זיל את לאו בעל דברים דידי את אמר רבא דינא קאמר ליה וכתב רב אלפס האי מעשה פשיטא הוא ולית בה ספקא והלכתא כותיה דכל כי האי גונא לא מוקמינן לארעא בידא דנתבע אלא היכא דאית ליה סהדי דדר בה ההוא דזבנא מיניה חד יומא ואכלה איהו שני חזקה אי נמי דקאמר קמאי דידי זבנה מיניה ההוא פלניא דזבינת' אנא מיניה ואכלתה אנא שני חזקה וכו' אבל אי ליכא חד מתרוייהו דינא הוא דהדר' ארעא לגביה מריה וכו' ואף על גב דלית ליה סהדי למרא קמא דארעא דיליה היא לא אמרינן בכי הא הפה שאסר הוא הפה שהתיר ומוקמינן לארעא בידא דמחזיק אלא כיון דאודי דהאי ארעא להאי היא הוה ליה ודאי דאמר ליה אמר לי פלוני דזבנא מינך הוי ספק ואין ספק מוציא מידי ודאי כל שכן בנדון דידן דאיכא עדי' שהקרקע של מערער דאין כאן מיגו וגם לא טעין רבי יצחק חייט שרבי יעקב מרמר' לקחה מרבי יהוד' אדרבי דפשיטא דהדרא ארעא למריה קמא.
דברי ריבות · חלק ק״ג סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.