דברי ריבות · חלק ק״ג סימן ב׳

תשובה עם היות דלא חיישינן לב"ד טועים מ"מ דברי הפסק סתומים וחתומים והטעם כי נר' כי טענת הנטען אין בה ממש והטעם כי כיון שרבי יהודה אדרבי טען וערער על החוריב' שהיא שלו ויש לו עדים על זה כנראה מתוך שטרי קיומי בית דין שמביא בידו וטען שמעולם לא מכרה לשום נברא בעולם מה מעלה ומה מוריד מה שטען רבי יצחק חייט שהוא קנאה מרבי יעקב מרמרה היום כמו ט"ו שנה וברוב הזמן נאבד שטר קנייתו פשיטא דאין בה ממש דהא אמרינן בבתרא פרק חזקת הבתים ההיא גברא דדר בקשתא בעילית' ארבע שני אתא מרי דבית' אשכחיה אמ' ליה מאי בעית בהאי ביתא אמ' ליה מפלניא זבינתה דזבנא מינך אתא לקמיה דרבי חייא אמר לי' אי אית לך סהדי דדר בה איהו דזבנתה מניה ואפילו חד יומא אוקימנא לך ואי לא לא וקאמר עלה אמר רבא כותיה דרבי חייא מסתבר דקתני הבא משום ירושה אין צריך טענה טענה הוא דלא בעי הא ראיה בעי וכתב על זה רב אלפס וכן הלכתא.