תשובה: אתחיל במה שסיים מעכ"ת נ"י שבעיניו ישר לסלק היריעה אף שיש אצלו חשש קצת על הורדת ס"ת מקדושתה לשעה קטנה עד שתתפר היריעה החדשה וודאי צדק בזה שאין לחוש לעשות כן לצורך תקון אפילו ספק פסול אבל לא ידעתי למה לא חשש יותר ממה שעי"ז תרד יריעה ובפרט שמות הקדושים שבה מקדושה לעולם ותבא לידי גניזה מה שמצאנו לפוסקים שחששו לכזה הרבה ולא רצו בזה כי אם היכי שאי אפשר למצוא תקנה אחרת ולכן על זה נחקור והנה מה שהזכיר מעכ"ת נ"י בשם הרב יעבץ ורוו"ה שהסופרים הקדמונים חברו כרעי' דה' לגגה כבר הוזכר בשו"ת הריב"ש ומהרי"ק ורדב"ז אבל פשיטא שאין לסמוך על זה להניח הס"ת כן לא בלבד שאין אנו נוהגין כן כמו שהסכימו הראשונים הנ"ל אלא מפני ששארי ה' שבתורה אינם כן ובודאי אין לעשות ה' בשני צורות אבל התקנה לפרוד הדבוק ולסמוך על הסמ"ק כבר נפסקה בשאלה כזו בשו"ת רדב"ז ח"ב סי' תקצ"ו וז"ל שם ואי הוי פשיטא לן שנכתב השם בכשרות ואח"כ נדבק טוב הי' לגרור הדבוק ולסמוך על האומרים שלא נקרא זה חק תוכות וכו' וכן סיים שם וז"ל הלכך אם נתברר שהאות נכתבה כתקנה ואח"כ נפסלה כגון שנתפשט הדיו ונדבק א"נ כגון כשבא לעשות התג שעל גג ההא נמשך למטה וחבר רגל ההא עם גגה בזה אני רואה לסמוך על האומרים שמפריד הרגל מן הגג כל שהוא ואין זה חק תוכות כיון שהאות נכתבה כתקונה בהכשר כאשר כתבו בעלי סברא זו עכ"ל ומדבריו נראה שגם הוא לא פסק כהסמק לכתחלה ורק בנדון זה סומך על דבריו למען שלא להביא שמות הקדושים שביריעה לידי גניזה מה שיש בעיניו חשש גדול כנראה מדבריו שם דביש ספק אם לא הי' הדיבוק בתחלה בפסול מתיר לגרור כל הרגל של ה' אף שלהסמ"ק יש בזה חשש מחיקת השם כיון שיש תקנה בפירוד ומסיים שם ואי לאו דמסתפינא הוי אמינא דהכי עדיף מלסלק היריעה ולגונזה עם האזכרות עכ"ל ולא ידעתי מי שחולק על הרדב"ז בזה שלא לסמוך על הסמ"ק בנדון כזה שמה שכתב הב"י (סי' רע"ו) בשם הר"י אסכנדרני ברם איכא למיבעי היכא דחד ה' מאותיות השם לא תלי כרעה כדקא יאות כגון דדביק בגגה כחוט השערה וכ"ע קרו לה ה' היכא לעביד דאי גריר לההוא דבק ה"ל חק תוכות וכו' ומסיק שם דיסלק היריעה זה איירי שבתחלת כתיבה נעשה כך כנראה מתחלת דבריו שם שבזה לכ"ע הוי חק תוכות אבל בשנעשה אחר שנכתב השם בהכשר אפשר שגם הוא מודה לסמוך על הסמ"ק ועוד יש לצרף לזה דעת הרלב"ח שהביא המג"א סי' ל"ב ס"ק כ"ז וז"ל אם נדבק הרגל ההא כחוט השערה באופן שהתינוק יודע שהוא ה' מי שיקל להפריד לא אמחה בידו והרד"ך חולק בזה עכ"ל והוי כעין ס"ס שמא הלכה כרלב"ח שאין בזה משום חק תוכות כלל כיון שתינוק קורא להא ואת"ל שהלכה כרד"ך שמא הלכה כסמ"ק דאחר כתיבה ליכא משום חק תוכות ולכן יש לעשות כפסק הרדב"ז ולפרוד החוט הדק מעט עד שתהי' הא כתקונה ותשוב הס"ת להכשרה: כנלענ"ד הקטן יעקב.
בנין ציון · חלק צ״ד סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Binyan Tziyon, Altona, 1868
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך בנין ציון, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
