בנין ציון · חלק ט׳ סימן ג׳

הנה מר נ"י ידיו רב לו לסמוך על הוראתו ולא צריך לדכוותי, אכן אם אביע דעתי הקלושה לא מלאני לבי להקל בענין זה, דהנה אמת אף שפשיטא שקוצץ אילנות טובים יש בו איסור דאורייתא דלא לשחית את עצה מכ"מ כשיש בהקציצה צורך מצו' שרי כיון שאפילו בצריך למקומו לצורך הדיוט שרי כמו שכתב הרא"ש בב"ק הביאו גם הט"ז י"ד סי' קט"ז דלא אסרה התורה אלא דרך השחתה, ולכן אם הי' דבר מצו' ממש בהקציצה אין כאן בית מיחוש. אכן להחשיב למצו' כדי שאם יתאחד הגן עם החצר של ביה"כ לא יהי' אילן נטוע סמוך לפתח ביה"כ, לזה לא מצאתי סמך ורמיזה בפוסקים שיהי' איסור לנטוע אילן על פתח בית הכנסת. ומה שהביא מעכ"ת נ"י מדברי הרמב"ן ר"פ שופטים בפסוק לא תטע לך אשירה כל אילן שנטוע על פתחי בית אלקים יקרא אשירה וכו' עכ"ל לא כתב כן רק לבאר לשון אשירה מלשון אשור אבל לא להשמיענו איסור בזה לנטוע על פתח בית אלקים שהרי בתוך דבריו כתב שם שאסור לנטוע בכל הר הבית וכפי הידוע קדושת הר הבית שו' לקדושת בית הכנסת לענין שלא לעשות קפנדרי' וכדומה ועוד יותר מביה"כ שהרי אסור לכנוס להר הבית במנעל וסנדל ולביה"כ שרי ואם בפתח ביה"כ יהי' איסור לנטוע כל שכן לפני שערי הר הבית והרי לא נאמר איסור כן רק שלא לנטוע בהר הבית עצמו ובמקום הקדוש יותר אבל לא ג"כ לפני שערי הר הבית. ועוד דאף דהראשונים נתנו לפעמים טעמים להמצות להסבירם לעם הלא ידוע דלא נלמוד הלכה מזה אפילו להחמיר וכל שכן להקל דאם נאסור הנטיעה לפי טעם הרמב"ן בפתח ביה"כ יהי' זה בנדון זה לקולא להתיר קציצת האילן שבלא היתר זה יש בזה איסור דאורייתא. ועוד נלענ"ד דאפילו במקדש שאסור לנטוע מכ"מ מה שהי' נטוע כבר בעת שנתקדשו הר הבית והעזרות או מה שעלה מאליו אחר שנתקדש אין איסור לקיימו שהרי לענין כלאים דאסרה התורה הזריעה והנטיעה צריך קרא שאסור ג"כ לקיים כלאים כמבואר במכות (דף כ"א) ובירושלמי דכלאים הביאו הר"ש שם א"כ גבי מקדש דליכא קרא רק שלא לנטוע מהיכי תיתי שיהי' אסור ג"כ לקיים ולפ"ז בנדון דידן גם לו יהי' דומה ביה"כ למה שאסרה התורה גבי מקדש אין כאן איסור לקיים אילן זה שכבר נטוע ועומד קודם שנעשה מקומו חצר ביה"כ ולכן לא מלאני לבי להקל בזה לקצצו ואפילו ע"י עכו"ם דידוע דקיי"ל ע"פ הגמרא דהשוכר את הפועלים שיש איסור שבות באמירה לנכרי גם בשאר איסורים ובפרט בענין כזה שיש סכנתא בהדי איסורא לא ידעתי היתר לקצצו. כנלענ"ד הקטן יעקב.