בנין ציון · חלק ע״ט סימן ג׳

תשובה - הנה מדברי שאלתכם נראה שאתם מדמין נדון השבועה למי שנשבע באלקי ישראל שכתב הרמ"א (סי' ר"ל) שלא ישאל עליו לכתחלה אלא מדוחק אכן לבבי לא כן ידמה דאף שדברי הרמ"א הם ע"פ מה שכתב רב האי הובא בטור שם שאין להתיר שבועה כזה ושם הושוה מי שנשבע בתורה המונחת בארון למי שנשבע בשם מכ"מ מאן יימא לן דנשבע במזוזה ג"כ כמי שנשבע בס"ת כיון דקדושת ס"ת חמור מקדושת מזוזה ואחרי דחומרת רבינו האי בלא"ה אין לה מקור בשם ורק חומרת הגאונים היא שלא להיות פרוץ בנדרים הבו דלא לוסיף עלי' ובלא"ה נ"ל דחומרת הגאונים אינה רק בנשבע בס"ת שזה שבועה חמורה מאוד כאומר כמו שהתורה אמת כן שבועתי אמת אבל מי שהניח ידו על ס"ת או על המזוזה ולא הזכיר שנשבע במזוזה אין זה רק כנשבע בנקיטת חפץ ואין בזה חומרת הגאון. וכיון דבלא"ה הש"ע כתב בפשיטות להתיר אפילו נשבע בהשם והרמ"א רק לכתחלה החמיר, בנדון זה לענ"ד אין כאן בית מיחוש שלא להתיר השבועה מצד זה.