בנין ציון · חלק ס״א סימן ה׳

והיוצא מזה לדינא דהיכא דמעולה בדמים או שצריך למקומו מותר לקצוץ מי שיגיע לו הריוח או ע"י עצמו או ע"י שלוחו ואין כאן איסור או סכנה אבל לישראל אחר שרוצה לעשות בשבילו לטובתו אסור, ולכן גם בנדון השאלה כיון שברור דצריך למקומו מותר לקצוץ האילנות ואין כאן חשש איסור או סכנה כלל. ומכ"מ מה שיש לתקן להקל הענין יתקן. והנה תקנה אחת כתב השאילת יעבץ והסכים עמו החתם סופר שיעקור האילנות עם שרשיהן שיכולים לחיות ממנה כשנוטען במקום אחר ואז כשינטעו ויעשו פירות אין בזה השחתת אילן מאכל. אמנם לענ"ד בנדון השאלה שהאילנות כבר זקנים ויבשים במקצת יהי' זה ללא הועיל. אכן יש עוד תקנה אחרת שיעשה העקירה ע"י א"י שלדעת הראב"ד והאור זרוע אין שבות לנכרי בשאר איסורים חוץ משבת ואפילו לדעת שאר פוסקים שפסקינן כוותייהו שיש שבות עכ"פ יצאנו מחשש איסור דאורייתא וגם מחשש סכנה ועוד נ"ל כיון דבנדון השאלה עדיין לא נקנה המקום מישראל לכן טוב שיאמר לא"י המוכר שטרם יקנה המקום יעקור האילנות עם שרשיהן וינטעם במקום אחר דאז הוי אמירה לא"י במלאכת א"י שאע"פ שמהתוספ' בב"מ (דף צ') נראה קצת שמסתפקים בזה אם לא יש איסור שבות בזה מכ"מ מדברי הרמב"ן והר"ן שהביא הש"מ שם נראה שפשיטא להם שמותר. אכן גם באם לא יכול לחוש לתקנות האלה נלענ"ד שמותר לישראל בעצמו לעקור האילנות לצורך מקומו ובפרט בנדון זה שהוא לדבר מצו' שיבא עי"ז לכלל נישואין: הקטן יעקב.