בנין ציון · חלק נ״ט סימן ב׳

על מה שכתב מעכ"ת נ"י שהוקשה לו על מה שכתב הר"ן בפ' התקבל והרמב"ן ז"ל הקשה כו' לכך פי' דכל הנשים מותרות לינשא כו' אבל הוא אסור בכל הנשים שיש להם קרובות לפי שאין חזקה של קרובות שאינן באות לדון לפנינו מועלת לו כו' עכ"ל מפורש יוצא מפי' הרמב"ן ז"ל דאין חזקה של אדם שאין אנו דנין עליו מועיל לאדם אחר שאנו דנין עליו וא"כ תיקשי על הרמב"ן מסוגיא דנדה (דף מ"ו) בהקדיש הוא ואכלו אחרים דלוקין עליו משום בל יחל ואמאי לוקין הא התוספ' גיטין (דף ל"ג) הקשו איך מלקין לנזיר ששתה יין הא הוי התראת ספק דילמא ישאל על נזירתו ותירצו דמוקמינן אותו על חזקתו כמו שלא שאל על נזירתו עד עתה כמו כן לא ישאל על נזירתו מעתה והלאה וא"כ כאן קושית התוספ' במקומה למה מלקין אחרים שאכלו הקדשו דילמא ישאל הוא על הקדשו והוי התראת ספק ואין לתרץ כתירוץ התוספ' דמוקמינן אותו על חזקתו שלא ישאל כמו שלא שאל עד עתה דלפי דברי הרמב"ן לא שייך כאן חזקה דהא עליו אין אנו דנין עתה רק על האחרים ואין מועיל חזקת המקדיש ללקות האחרים כפי דברי הרמב"ן וזה דוחק לומר דמיירי דוקא כשבא ליד גיזבר.