בנין ציון · חלק נ״ג סימן ב׳

על מה שכתב מעכ"ת נ"י בזה הלשון - ראיתי הקושי' שהקשה מעכ"ת נ"י על הגמרא דיבמות (דף קי"ד) דקאמר שם ואי אשמעינן שקצים משום דשיעורן במשהו אבל דם דעד דאיכא רביעית כו' ובאמת אמרינן בכמה דוכתי בש"ס דדם שיעורו בכזית והיא לכאורה תמי' רבה ומה שפלפלו הרבנים נ"י בחכמה לחלק בין דם צלול לדם הקרוש גם אני אמרתי בהשקפה ראשונה חילוק כנ"ל אבל בטעם אחר שאמרו הם נ"י והוא דאע"ג דכתיב אכילה גבי דם מ"מ הרי הקישו הכתוב למים דכתיב על הארץ תשפכנו כמים ואין היקש למחצה אך ורק גם הלום ראיתי מה ענה אחריהם ידידי מעכ"ת נ"י ודבריו כרעי מוצקים וממילא נדחו גם דברי ובאמת בל"ה א"א לומר כן דאמרינן בפ' הקומץ רבה (דף כ"א ע"א) ל"ק כאן שהקפה באור כאן שהקפה בחמה באור לא הדר בחמה הדר מבואר מזה דכל עצמו של דם הקרוש אינו חייב אלא משום דדם הקרוש הדר להעשות צלול מעתה הא דתנן בפרק דם שחיטה אכל דם שחיטה כו' ע"כ בצלול איירי שהרי הלאווים של דם לא נאמרו אלא בצלול ומה שחייבים עליו בקרוש אינו אלא משום דהדר ואפ"ה אמרו בגמרא מפני שאין בדמו כזית ולא אמרו מפני שאין בדמו רביעית מוכח מזה דאף דם הצלול שיעורו בכזית. אכן גם בדברי ידידי מעכ"ת נ"י אעפ"י שהם דברי חכמה וחדי רחמנא בפלפולא עכ"ז לא נתקררה דעתי בהם חדא שהיא קולא גדולה שאין לה ע"מ לסמוך ואדרבה משמעות המשנה דפרק דם שחיטה משמע היפוך דבריו שהרי שנינו סתם דם בהמה חי' ועוף וישנן כו"כ עופות שאין בדמם כזית כש"כ רביעית בתחלת הוייתו ועוד איך יתכן לומר בפשיטות דעד דאיכא רביעית בדבר שלא נזכר בשום מקום לא במשנה ולא בברייתא ולא בגמ' והרי אפי' בדמו של קטן נחלקו ר"ע ורבנן (במשנה ב' פ"ב דאהלות) ומנין לנו להוסיף לדמות השיעור לענין אכילת דם לומר דיצירתן שוה אף לענין זה אטו כולהו בחדא מחתא מחתינן מה גם שהחוש מכחישו שיהי' יצירת אדם בהמה חי' ועוף שוה שיהי' הכל כאשר לכל כתחלת הוייתו של קטן עכ"ד מעכ"ת נ"י.