בנין ציון · חלק נ׳ סימן ב׳

אחרי הצעתי דברי הנ"ל לפני ידידי רבנים מופלגים נ"י השיבו לי ולמען ברר דבר הגדול הזה אעתיק דבריהם ומה שהשבתי עליהם. וזה יצא ראשונה מה שהשיב לי תלמידי הרבני היקר מ"ה עזריאל הילדעסהיימער נ"י (לע"ע הגאב"ד דק"ק אייזענשטאדט יע"א) וז"ל הנה אדמ"ו נסתפק כמה יאכל מן הדם ויהא חייב כי לכאורה משמע בכ"מ דשיעורא בכזית אכן ביבמות קי"ד משמע דשיעורא ברביעית זה תוכן חקירתו. ואני דעתי השפלה אציעה לפניו ואם שגיתי אתי תלין משוגתי: זה ודאי דמוכח מכל הפוסקים דשיעור אכילת דם בכזית והיינו משום דכתיב לא יאכל וסתם אכילה בכזית כמבואר בכמה דוכתא ולולי דברי מהרש"א גם סוגיא דיבמות אפשר ליישבה בדוחק דלאו דוקא רביעית דאף אם נאמר דשיעורא בכזית עכ"ז חלוק משקצים דשיעורן במשהו אכן לדברי מהרש"א ודאי מוכח דבצלול שיעורא ברביעית מטעם שבטבע מעורבים חלקי הדם במים וכשהוא נקרש נפרדים חלקי המים כפי סברת אדמ"ו הברורה אכן מה שכתב שאינו נראה לו מדלא חלקו הפוסקים בין קרוש לצלול תמי' לי דהר"ן פרק גיד הנשה בדין ירך שנתבשל בו גיד הנשה בד"ה אמר רבי חנינא באמת חילק כן בשם רא"ה אכן לא נראה לו לדינא לחלק בין עב לצלול ולעונש באמת אפשר שנאמר כן. וגם מה שהשיג על דברי עצמו מסוגיא חולין פ"ז לא נראה לענ"ד להסיר מזה חילוק זה הברור כשמש דמשם נראה דבקרוש בעי כזית והא קמ"ל דאעפ"י דנקרש ונפרש המים מן הדם עכ"ז בעינן כזית, וכ"ה בתוספות, ואם נקרש המים והדם סגי בכזית והיינו משום דדיינינן ליה כאכילה ובצלול אפשר לומר דבעינן רביעית משום שאם יקרש יעמוד על כזית ואף אם בטומאה אינה כן הא כדינה והא כדינה, ולפי זה הסברא במקומה עומדת דבצלול משערין ברביעית ובקרוש עם המים סגי בכזית, והיינו משום שבתורה נאמר לא יאכל ומשערין בכ"מ שיעור אכילה דהיינו כזית, וכעין זו מצאתי ברמב"ם הלכות נזירות (פרק ה' הלכה ד') וז"ל וכן אם שתה רביעית יין או אוכל כזית מיין קרוש ה"ז לוקה והוא מנזיר פרק ג' מינין דאקשינן לפי משנה אחרונה שתייה לאכילה. ומחול אדמו"ר נ"י לכתוב לי דעתו הרחבה בזה.