בנין ציון · חלק ה׳ סימן ב׳

תשובה - דין זה אם בעל מום כשר להיות ש"ץ פלוגתא דרבוותא היא כבר הביא מהרש"ל ביש"ש (פ"א דחולין) שנשאל מהר"ם על א' שנטלו זרועותיו אם ראוי לש"ץ והשיב דכשר דדרך הקב"ה להשתמש בכלים שבורים והסכים המהרש"ל עמו וכ"כ גם הב"ח א"ח סי' נ"ג אכן המגן אברהם שם חולק על מהרש"ל ממה שכתב הזוהר שבעל מום הוא פגום ועוד הקריבהו נא לפחתך ולכן כתב שיש לזהר ואם כי הפוסק הגדול בעל מג"א אשר מימיו שותין בכל הגולה הכריע נגד המהרש"ל מי יבא אחריו להקל נגדו מבלי ראי' מכרעת גם ראיתי בשו"ת חות יאיר (סי' קע"ו) שלא ראה הפוסקים הנ"ל מסברא דנפשי' כתב כהמג"א דבשביל הקריבהו נא לפחתך אין ליקח בעל מום לש"ץ אכן לכאורה הי' ק"ל על פסק המג"א ממה דפסק בש"ע שם (סי' נ"ג סעיף י"ד) דסומא יורד לפני התיבה וכי יש לך בעל מום גדול מזה שוב ראיתי שגם בפרישה הסכים מכח טעם זה עם הרש"ל וא"כ ודאי קשה על המג"א אכן לענ"ד אפשר לומר דס"ל כמו שכתב מהרי ברונא בשו"ת הביאה האלי' רבה (סימן נ"ג) דדוקא לש"ץ קבוע אין ליקח בעל מום אבל להתפלל באקראי שרי ולזה יש הוכחה מלשון ש"ע שכתב דסומא יורד לפני התיבה ולא נקט הלשון כמו בשאר מקומות בסי' זה שראוי להיות ש"ץ משמע דדוקא לירד באקראי לפני התיבה שרי לבעל מום וגם לסומא אבל לא להיות ש"ץ בקביעות דבזה יש לחוש יותר ליקח שליח קבוע מכח הקריבהו נא לפחתך וביותר נלענ"ד שאפשר שגם מהר"ם ורש"ל ופרישה וב"ח ואלי' רבה שמכשירים בעל מום להיות ש"ץ לא איירי רק במום שאין בו משום מיאוס כגון הך שנפלו זרועותיו שעלי' נשאל המהר"ם אבל במום כזה שפרחה צרעת על פניו שנמאס לבני אדם להסתכל בו אולי כ"ע מודו שאין בשליח כזה כבוד המקום למנותו לש"ץ ויש בזה משום הקריבהו נא לפחתך דמי עדיף מפוחח שזרועותיו או כתפיו מגולות מחמת עוני שאין לו בגדים ללבוש ואעפ"כ מדינא דמתניתן אינו יורד לפני התיבה ולא בלבד מפני שהוא פגם לצבור כמו שפי' רש"י אלא לפי מה שכתב הב"ח יש בזה מפני כבוד המקום שכן כתב בסי' נ"ג פוחח אסור לו להיות ש"ץ מפני שאין זה כבוד המקום עכ"ל וכש"כ באיש אשר נמאס בעיני ב"א לראותו ולהסתכל בצרעת שבפניו ולכן אין למנות לאיש הלזה לש"ץ קבוע. כנלענ"ד הקטן יעקב.