בנין ציון · חלק כ״ו סימן ה׳

הנה אם העמודים אשר עליהם נשען השלאגבוים הם גבוהים עשרה טפחים א"כ השתי מזוזות של הפתח עומדין נזקפין כהוגן, אלא שהמשקוף לא שוכב בשוה לרוחב המזוזות, רק מתרחב למטה והולך ומתקצר למעלה כעין צריף לכאורה יש ללמוד שכעין זה מקרי צורת הפתח ממקרא מלא במלכים א' - וי"ו - ל"א - ואת פתח הדביר וגו' ולהפי' הראשון שהביא רש"י ז"ל שם בלשון כך שמעתי צורת פתח הדביר הי' כעין צריף ולמה לא נילף דכעין זה קרוי פתח מדקרא הכתוב כן, וכמו דילפינן בבבא בתרא (דף צ"ח ע"ב) דצריך לעשות בית רומה כחצי ארכו וכחצי רחבו מבנין היכל אלמא מה דנקרא בנין ובית לענין היכל נקרא ג"כ לענין אחר וא"כ ה"ה לענין פתח, אך דמזה אין ראי' כל כך כיון דלפי פירושים אחרים בפסוק זה לא קאי חמישית אפתח רק אמזוזות אבל מכ"מ על פי עיקר הדין נלענ"ד דאם העמודים אשר עליהם נשען השלאגבוים מפה ומפה הם גבוהין יוד נקרא צורת הפתח דהוא ממש הדין דכיפה שנזכר בש"ע א"ח סי' שס"ב סי"ב, דהטעם דכיפה הוי צורת הפתח משום דרואין העיגול כאילו הוא סתום והוי צורת הפתח מרובע כמו שפי' רש"י בעירובין (דף י"א ע"ב) בד"ה חייבת ע"ש ומ"ש בזה אם המשקוף הוא עגול או כעין צריף. אך בזה יש לדון אם העמודים הנזקפים אינם גבוהים רק ג' טפחים או אפילו פחות מג' טפחים ומרוחקים זה מזה יותר מד' טפחים באופן שהפתח יהי' יותר רחב מד' אם זה מהני לענין צורת הפתח, דהנה לפמשכ' הב"י בהל' מזוזה סוף סימן רפ"ז תלוי זה בפלוגתא שבין הרמב"ם ורש"י ואחריו נמשכו גם הש"ך וט"ז שם, עד שהט"ז מסופק כיון דלא איפסק הלכתא כחד מינייהו איך לעשות המזוזה ואני בעניי לא זכיתי להבין דעת הגדולים בזה דאיך אפשר לומר דהרמב"ם והרשב"א סוברים דגם ברחבה ד' צריך שיהי' ברגלי' בלא עיגול עשרה הא בעירובין שם דף י"א אמרינן כי פליגי ביש ברגלי' ג' וגבו' יו"ד ואין רחבה ד' וכו' ומשמע הא יש ברחבה ד', אף דאין חוקקין להשלים מכ"מ הוי פתח הרי דמוכח בפי' כשיטת רש"י וטור והיאך אפשר שהרמב"ם יפלוג על זה, ולכן נלענ"ד שגם הרמב"ם והרשב"א שנמשך אחריו סוברים כשיטת רש"י ומה שהביא הרמב"ם בכל מקום רק התנאי של גובה הרגלים אשר ממנו הוציא הב"י שהרמב"ם יפלוג על רש"י לענ"ד אין ראי' מזה דהנה הוקשה לי על אשר לא ראיתי שהביא הרמב"ם בפ"ו מהל' מזוזה ג"כ התנאי שיהי' רוחב הפתח ד' ואחרי כך ראיתי שגם הרב המגיד פ' ט"ז מהל' שבת הלכה כ' עמד בזה וכתב דעד כאן לא הזכירו רוחב ד' רק משום ר"מ אבל בשיש ברגלים יוד ודאי אינה צריכה רחב ד' ע"ש דכתב שם מדעתו כן אבל נראה דהרמב"ם הוציאו כן בראי' ברורה מהגמרא דעירובין הנ"ל כיון דהגמרא מוקי פלוגתא דר"מ ורבנן באין רחבה ד' א"כ איך איירי הך דקתני ושוין שאם יש ברגלי' י' בסיפא דברייתא שם, אי איירי ברחבה ד' ל"ל יש ברגלי' עשרה הא גם אם יש ברגלי' רק ג' כ"ע מודו כיון דרחבה ד', אע"כ דגם האי ושוין איירי כמו רישא דברייתא באין רחבה ד', א"כ הרי מוכח שיטת הרמב"ם דביש ברגלים י"ט לא בעינן רחב ד' ואף שה"ה הביא שהרשב"א פליג על הרמב"ם, הנה דברי הרשב"א לא ראיתי אבל תמה אני איך ישיב הרשב"א על הראי' שהבאתי שלענ"ד היא מוכרחת וכיון דלפי היוצא מזה הך דין דושוין איירי ג"כ באינה רחב ד' א"כ לא מוכח מדברי הרמב"ם מידי מה שהוכיח הב"י דהרמב"ם נקט לשון הברייתא כדרכו בכל מקום, ואיירי ג"כ כמו הברייתא באין רחבה ד' ולכן לא חילק רק בין יש ברגלי' עשרה לאין ברגלי' עשרה אבל ודאי דגם הוא סובר דברחבה ד' לא בעינן גובה הרגלים עשרה כמו שמוכח מהגמרא ומפני שלא הוזכר דין זה בפי' לכן לא הביאו הרמב"ם ולפ"ז רש"י ורמב"ם וטור ורשב"א שיטה אחת להם בדבר זה וא"כ יחשב השלאגבוים לצורת הפתח גם אם אינם גבוהים העמודים אשר נשען עליהם עשרה טפחים. כנלענ"ד הקטן יעקב.