בנין ציון · חלק קע״א סימן ד׳

(ב') כבר כתבתי בתשובתי הנ"ל דמסתמא אדם מוחל זילותא לגבי יורשים כת"ק פ"ק דשקלים ומעכ"ת נ"י כתב על זה דלא ידע מה אענה לש"ס ב"ב (דף קנ"ד) דמשם הוכיח הנב"י דאין אדם מוחל ניוול משום הנאת יורשים ותמהתי אני הבאתי ראי' ממה שפסקינן בטוש"ע י"ד (סי' שנ"ו) בפי' דאדם מוחל זילותי' לגבי יורשים והוא השיב מראית הנב"י מגמרא דב"ב ואדרבא אשאל מה יענה מעכ"ת נ"י לסתירה זו אכן לו מר נ"י שם עיניו על מה שכתבתי גם הי' יודע מה אענה על ראית הש"ס דב"ב כי כבר עניתי שם במה שהבאתי דברי רש"י בסנהדרין (דף מ"ח) שכתב דת"ק סבר דמחיים אחלי' לזילותא וניחא לי' שיתבזה לאחר מיתתו להנאת יורשים עכ"ל והיינו משום דלא שייך מחילה לאחר מיתה וא"כ לא נאמר דאדם מוחל זילותא לגבי יורשים אלא בדבר שעלה על דעתו מחיים שיבא לידי כך ומוחל זילותי' כגון דהך דשקלים שקבצו מעות לעני והותיר דזוכר שאפשר שימות ולא יצטרך ומוחל לגבי יורשים מה שאין כן בהך דב"ב שם דאיך שייך דעלה על דעתו מחיים שיצטרכו לפתוח קברו ולנוולו משום הנאת יורשים וא"כ לא אפשר שמחל מחיים ואין מחילה לאחר מיתה ולפ"ז ביושבת על המשבר בסכנת מות בהקשותה בלדתה מסתמא עולה על דעתה שאם תמות יפתחו בטנה להציל לולד בפרט שזה ידוע בדיני רפואה כנ"ל וא"כ שייך בזה כמו בהך דשקלים דמסתמא מוחלת מחיים זילותא לגבי יורשים ומה גם אצל פרי בטנה אשר נפשה קשורה בנפשו וכי יש דמיון לזה שנאמר דאדם מוחל זילותי' גם לגבי אחר במקום שלא עלה על דעתו מחיים שיבא לידי כך.