בנין ציון · חלק י״ז סימן ב׳

מה ששאל מעכ"ת נ"י וז"ל. זה רבות בשנים, אשר הרדיפוני מנוחה ובאתי עד פלך רוסיא הלבנה, אשר בקסרית הכללית, וראיתי אשר עירו בש"ק מים רותחין מכלי ראשון אשר היו טמונים בתנור על טהעע חדש שלא נתבשל מע"ש, ונבהלתי בראותי זאת. ואמרתי להם, מחללים שבת אתם. כאשר הלכה זו רווחת בישראל, עירוי מבשל כדי קליפה, ומבואר בהדיא בש"ע או"ח (סי' שי"ח סעי' יו"ד) אסור ליתן תבלין בקערה ולערות עליהם מכלי ראשון, ועיין במ"א שם, והשיבוני כן נוהגין אצלם רבים וכן שלימים, וכאשר שמתי לבי לחקור ע"ז, איזה שורש דבר היתר מצאו בזה, לא מצאתי מענה, עד אשר הוגד לי אחרי זה, מפי איש אחד מהנוהגין כן, היות שנודע להם מפי השמועה שכבר נתבשל הטהע במדינות חינא טרם נשלח לפה, וא"כ אין בישול אחר בישול, ובאמת הי' אז הדבר בעיני כמחזה שוא, עד אשר הוגד לי מאחד ממכירי, אשר יש לו עסק טהע בהמבורג, ואמר לי כן הדבר שבחינא מערין חמין על הטהע, ומגלגלים אותם בכריכה ע"י כלים מיוחדים לזה, אבל לא ידע בבירור אם מערין עליהם רותחין או פושרין וכאשר ראה לבי כי דברים בגו, אמרתי נכון הדבר לעמוד על העיקר.