בנין ציון · חלק קס״ז סימן ד׳

ובזה נלענ"ד לבאר דברי רש"י באבות (פ' ה') על מה דאמרינן שם לא הפילה אשה מריח בשר הקדש פי' רש"י מתאות בשר הקדש אי נמי מריח אברים של המערכה שאלו הריחה ובאת לטעום מהם אין שומעין לה להאכילה בשר קדש עכ"ל וכבר הקשה עליו בתוספ' חדשים שהרי אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש ועוד דגמרא ערוכה היא ביומא (דף פ"ב) דעוברה שהריחה מאכילין אותה בשר קדש שאין לך עומד בפני פ"נ והניח בקושיא ובשם הגאון הרב מ"ה שאול זצ"ל אב"ד דק"ק אמשטרדם יע"א כתוב שם בגליון המשניות יישוב לשיטת רש"י דממה דנקט לא הפילה אשה ולא קתני לא הפילה עוברה משמע דאיירי שלא הוכר עוברה ואז אין מאכילין לה עד שתשתנה פני' ובזה הי' אפשר שתבא לידי סכנה ואף שסיים שם כן נלענ"ד ליישב פי' רש"י על נכון ע"ש לענ"ד כמה מן הדוחק לומר שרש"י נתכוון לכך במה שאין רמיזה כלל בדבריו ועוד מה זה שכפל רש"י דבריו אחר שכתב סתם מתאות בשר קדש כלישנא דמתניתן שוב פרט אי נמי מריח אברים של המערכה הרי זה בכלל בשר קדש ולא עוד אלא שמה שמסיים רש"י בזה שאלו הריחה ובאת לטעום מהם אין שומעין לה משמע שזה לא קאי רק על אברים של מערכה דאם על בשר דרישא קאי הל"ל דאלו התאוה ובאת לטעום ממנו אבל לענ"ד הפי' בזה דרש"י לשיטתו קאי דלפמש"כ יש חילוק בזה בין ב' מיני קדשים אותם שיצאו מכדי מעילה שהם ממון כהן ודאי מאכילין למסוכן ומהם איירי ביומא במה דאמרינן שם שמאכילין למעוברת דקאמר שם דבתחלה מאכילין לה מרוטב ואם לא הספיק מאכילין שומן הרי דאיירי מקדשים שנתבשלו שהם חטאת ואשם של כהן ומהם איירי ג"כ פירוש ראשון של רש"י במה דכתב מתאות בשר קדש דתאו' וחימוד הם בלב כמש"כ ג"כ התוספת חדשים ונקט כן דלא הי' צריך לנס שלא הפילה משום קדשים שנאכלים לכהנים דהם מאכילים לה אבל לפעמים הי' אפשר דהתאוה בלב בלבד ולא פרסמה תאותה שיודע להאכילה ולזה הי' הנס שלא הפילה ע"י תאות בשר קדש אבל באי נמי פי' רש"י דמריח אברי מערכה איירי שהם ממון גבו' דמהם אין מאכילין לה אפילו הריחה ונסתכנה דאין מצילין בממון גבו' כמו בממון חבירו.