בנין ציון · חלק קס״ד סימן ו׳

הנה אמת גם אנכי כתבתי בספרי ערוך לנר בסוכה (דף נ' ע"ב) דמאן דס"ל אין גר עד שימול ויטבול ע"כ ס"ל אין דנין אפשר מא"א ויישבתי בזה פסק הרמב"ם פ"ד מה' ביאת מקדש שהציץ דוקא עודהו על מצחו מרצה ממה שהקשה הכסף משנה שם עליו אכן מצאתי לאחד מגדולי הראשונים דעת אחרת בזה והוא הר"ש מקינון שכתב בספר כריתות לשון למודים שער ג' סי' ק"ט וז"ל ואע"ג דרבנן ס"ל דאינו גר עד שימול ויטבול לאו משום דלא ילפינן אפשר מאי אפשר אלא טעמא אחרינא איתא התם ור' יהושע אבות טבילה נמי הוי עכ"ל ויעיין ביבין שמועה כלל קי"ג מה שכתב בפי' דבריו עכ"פ נראה דס"ל דאפילו מ"ד דנין אפשר מאי אפשר ס"ל דאין גר עד שימול ויטבול וא"כ י"ל שגם דעת הרא"ש והר"ן כן ולבר מן דין י"ל לענ"ד דהך דנדרים לא דומה להך דיבמות דמה דאמר ר' יוחנן הכל צריכין דעת חוץ ממחוסר כפרה ויליף ממה שאדם מביא קרבן על בניו ובנותיו הקטנים אין זה ילפותא רק גילוי מלתא בעלמא שהרי שצריך דעת לא כתיב רק גבי קרבן שבא לכפרה כמו שכ' הר"ן שם וא"כ מה שיליף ממה שמביא קרבן על הקטנים לא מתנגד לשום ילפותא ולכן יליף בזה אפשר מאי אפשר לגילוי מלתא וכן שיביא חטאת ופסח על חבירו לא מתנגד לשום דבר דאכתי לא ידענו שלא יכול להביא אבל בגר שצריך מילה וטבילה ילפינן בכריתות מככם כגר וא"כ אי נילף מאמהות דגם טבילה לחוד מהני יהי' מתנגד להיקש זה בזה י"ל דגם ר' יוחנן מודה דאין דנין מא"א, כנלענ"ד, הקטן יעקב.