בנין ציון · חלק קנ״א סימן ג׳

ועל דבר הספק של מעכ"ת נ"י במי שנולד ביום א' דר"ח אדר בש"פ ונעשה ב"מ בשנת העבור לענ"ד נראה פשוט דלא נעשה ב"מ עד א' דר"ח אדר שני וכמו שנוטה לזה גם דעת מעכ"ת נ"י שממה שכתב הש"ע (בסי' נ"ה) דינו במי שנולד בכ"ט אדר ראשון ואחר באחד לאדר שני ונעשו ב"מ בשנה פשוטה שאז מי שנולד בכ"ט צריך להמתין עד כ"ט ומי שנולד באחד לחדש נעשה ב"מ באחד לחדש משמע בפי' שאם הי' נולד הראשון בל' לאדר ראשון אז פשיטא דנעשה ב"מ בשנה פשוטה ביום ראשון דר"ח אדר ולא אמרינן דלא נעשה ב"מ עד ל' לאדר שהוא ר"ח ניסן אע"כ דשני ימי ר"ח לא חשבינן רק כיומא אריכתא וכמשכ' הח"מ וכן מוכח ג"כ ממה שכתב הר"י מינץ בתשובה (סי' ט') להוכיח שמי שנולד באדר בש"פ לא נעשה ב"מ עד אדר שני וז"ל כיון דאדר ראשון הוא ודאי חדש העבור מסברא יש לנו לומר אלו נולד בניסן ובשבת י"ג יהי' עבור הדבר פשוט דאמרינן דבניסן יהי' ב"מ ולא באדר הכי נמי נימא דבאדר השני יהי' ב"מ ולא באדר הראשון שהוא חדש העבור ולא נקרא אותו אדר אלא שבט ואלו קרא אותו שבט פשיטא שהיינו אומרים שהי' ב"מ באדר ה"נ ל"ש וכי בשביל קריאת השם שקראו לו אדר נכניס זה להיות בר עונשין ח"ו ולא נאמר נתעברה שנה נתעברה לו עכ"ל הרי שפשיטא לו דאדר שני הוא עיקר אדר ואדר ראשון דיינינן לי' לענין ב"מ כשבט א"כ גם אם נימא דמי שנולד ביום א' דר"ח אדר חשבינן לנולד בל' דשבט מכ"מ לא הגיע יום זה עד א' דר"ח אדר שני כנלענ"ד, הקטן יעקב.