בנין ציון · חלק קמ״ט סימן ב׳

מכתב מעכ"ת מיום י"ג ניסן העבר קבלתי לנכון ולא מצאתי על ידו מקום לנטות מפסקי הראשון כי מה שחידש מעכ"ת נ"י בתשובתו שנית בענין זה יסוב על ב' דברים: - א' - שאחר שעתה נתברר לו כי ע"פ חקי המלכות לא יכול לגרש כלל א"כ לא יהי' תקנה עולמית להאיש לקיים פו"ר. - ב' - שאחרי שבמדינתו נהגו להקל באותם שנשאו נשים נכריות להתיר להם לקיימן לאחר גירותן אף שעברו בזדון לבם בתחלה כש"כ באילו שעשו ע"פ מורה שהורה להם כן. ואשיב על ראשון ראשון כי לענ"ד שאף אם ע"פ התחדשות הזה אזיל חדא מטעמים שכתבתי שאין בזה ביטול פו"ר אחר שיכול להמתין עד שיותן רשות לגרש מהשררה מכ"מ הלא לא על זה לבד סמכתי אלא על הטעם שיכול לילך למדינה אחרת וכי מפני שקשה בעיניו לעשות כן נתיר לו איסור דרבנן גמור ומלבד שאר הטעמים שהזכרתי בכתבי הראשון עוד נגד היתר דביטול פו"ר לענ"ד גם יש מקום עיון שאדרבא אפכא מסתברא אחר שכבר האשה הזאת היתה נשואה לשני אנשים כמה שנים ולא ילדה א"כ יש לחוש עכ"פ שלא תלד עוד ואף שע"פ הדין לא תחשב שלא תלד עוד עד ששהתה אצלו י' נשים מכ"מ יש לחשוב כריעותא שלא להקל באיסור דרבנן על מצות פו"ר שיתקויים על ידה ועוד גם אם עתה נתיר לו שתשהה אצלו משום פו"ר מה תהי' עלי' כששהתה עשר שנים ולא ילדה כיון דבזה מן הדין תחשב לחזקה שלא תלד אצלו עוד כמבואר באהע"ז (סי' א' וסי' קנ"ד) ומה שאין כופין עתה לגרשו הוא בלבד מפני שאין כופין עתה על פו"ר כמבואר שם (סי' א') אכן אז תהי' אסורה לו מצד נישואי' בלא חליצה כיון שעתה אזיל היתר דפו"ר אחר שנראה שלא תלד אצלו ולכן מצד פו"ר לענ"ד אין למצוא היתר.