בנין ציון · חלק קמ״ז סימן ב׳

מעכ"ת נ"י הורה במה שנסתפק המשנה למלך ובמה שפליגי השלטי גבורים והמהרש"ל אם ביאת יבמה צריכה עדים כדעת המהרש"ל דא"צ עדים ומטעם זה הורה להקל הלכה למעשה במי שבא על יבמתו שלא בעדים שיוציאה בגט ואינה צריכה חליצה - ולבני לא כן יחשוב ובתחלה אומר שכל ראיות של מעכ"ת נ"י לשיטת המהרש"ל לענ"ד אינן מקויימות שמה שהביא ראי' ממה דאמרינן הבא על יבמתו במזיד לשם זנות קנה ומי ייחד עדים לשם זנות עכ"ד לענ"ד תמו' הוא דמי בעינן שייחד עדים אפילו בקידושין והרי ממה דפליגי ב"ש וב"ה בגטין (דף פ"א) אי אמרינן הן הן עדי ייחוד ה"ה עדי ביאה מוכח דכל שבא עלי' לפני עדים קנאה ואפילו לא ייחד עדים לכך ואפילו לא בא עלי' בפני עדים אלא נתייחד עמה בפני עדים בלבד קנאה כמבואר באהע"ז (סי' ל"ג) ורק לחומרא בעלמא פסק הר"פ הובא בש"ך ח"מ (סי' ל"ו) שייחד עדים לקידושין אבל ודאי לכל הפוסקים גם בלא ייחד קידושיו קידושין ולכן כשבא על יבמתו בפני עדים או בנתיחד עמה בפני עדים ואומר שבא עלי' לשם זנות קמ"ל דקנה אבל אכתי לא שמענו דגם בלא עדים קנאה ולכן גם מה שהביא מעכ"ת נ"י עוד ראי' לשיטת המהרש"ל ממה דאמרינן יבמות (דף קי"א) היא אומרת נבעלתי והוא אומר לא בעלתי יוצאה בגט וא"צ חליצה והרי לא הי' עדים בבעילה אע"כ דגם בלא עדים קנה לענ"ד אינה ראי' שהרי אפשר בשנתיחד עמה בפני עדים שזה גם לענין קידושין נחשב עדות ושפיר שייך בזה שהוא אומר שלא בעל ומה שהביא מעכ"ת נ"י עוד מקושית הירושלמי שפריך על אשת אחיו יש לה קנס והרי זקוקה היא לו ודלמא איירי בבא עלי' בלא עדים פשיטא שאין זה ראי' שכבר הרגיש מעכ"ת נ"י עצמו דבלא עדים ליכא למימר שהרי א"כ אין כאן קנס דמודה בקנס פטור וע"כ מיירי שהי' עדים ומה שהשיב דלמא איירי שהם לא ראו את העדים לא שייך ע"פ דברינו הנ"ל שהרי אפילו ייחוד בפני עדים מהני לקנות כש"כ בשבא עלי' בפני עדים אף שלא ראו אותם ובלא"ה אין ראי' מהירושלמי שהרי מה שפשוט יותר לומר דאיירי שנתגרשה מאחיו לא תירץ הירושלמי מפני שמשני בלא"ה שפיר דאיירי בהי' בנים לאחיו וכמש"כ התוספ' שם כש"כ שלא הוצרך לתירוץ דחוק כזה.