והנה הרמב"ם בהל' גירושין (פ"ח) כתב דהמגרש ע"מ שלא תנשאי לפלוני צריך להגביל זמן ואי לא לא הוי תנאי והראשונים חלקו עליו ובה' אישות (פ' ט"ו הי"ג) כתב האומר לאשה הרי את מקודשת חוץ מפלוני וכו' יע"ש וכתב השער המלך (בפרק הנ"ל) יש לתמוה דהא רבינו ז"ל סובר דבע"מ שלא תנשאי לפלוני אינו גט משום דאכתי אגידה בי' ודוקא בע"מ שלא תנשאי לפלוני עד ג' שנים וכו' וה"ל לרבינו לפרש דוקא אם א"ל הרי את מקודשת ע"מ שתהי' מותרת לפלוני עד זמן פלוני ה"ז מקודשת דומיא דגירושין והניח בצ"ע ועיין מ"ש הלח"מ שם ולפמ"ש מוכרח הדין שהביא הרמב"ם כיון דגבי כריתות צריך האשה שלא תהי' אגידה בבעל כל ימי חיי' משום דכתיב ויצאה והיתה וכיון שאמר ע"מ שלא תנשאי לפלוני ליכא ויצאה והיתה כמובן אבל אם אמר לחמשים אתיא לכלל הוי' ולא אגידה בי' ודומה ממש למ"ש בגמרא גבי קדושי קטן כיון דאתיא לכלל הוי' וזהו ניחא לענין גירושין דרחמנא אמרה ויצאה והיתה אבל בקידושין ליתא לסברא זו ע"כ לא חילק הרמב"ם גבי קידושין בין זמן התנאי ומיושבים דברי הרמב"ם.
בנין ציון · חלק קמ״ג סימן ז׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Binyan Tziyon, Altona, 1868
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך בנין ציון, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.