אמנם להלכה אני מסכים עם חתני נ"י דקדושי הנאסר תופסין בה אבל לא ידעתי למה כתבת כדעת הב"י שהרי הב"י לא החליט שכתב דמיראי הוראה הוא ומשמע דרק להחמיר ס"ל דקדושין תופסין ולא להקל דלדבריו לאחר קידושי הנאסר צריכה מספק גט שני להתירה לעלמא דשמא עברה על התנאי וגם גט מן המקדש דשמא על הקידושין לא התנה וחלו וביותר הי' לך לכתוב כדברי המבי"ט ורשב"ץ שכתבו בפשיטות דקידושין אינם בכלל תנאי וכן נלענ"ד שהרי בקידושין (דף י') דאבעי' לי' ביאה נישואין עושה או אירוסין עושה פשיט אביי מדתנן האב זכאי וכו' קתני ביאה וקתני נשאת ע"ש הוי פשיטא להגמרא דאפילו בבא עלי' לשם קידושין אם ביאה לא נחשב רק קידושין לא שייך בה לשון נשאת א"כ למה נאמר דכשהתנה עמה שלא תנשאי לפלוני שדעתו הי' ג"כ שלא תתקדש לו. והנה השער המלך רצה להוכיח מדברי התוספ' יבמות (דף י') וגטין (דף פ"ב) שבכלל לא תנשא הוא ג"כ שלא תתקדש לו שהקשו למה לא תנא ביבמות ט"ז נשים פוטרות צרותיהן דמשכחת גם אשת איש שנופלת לייבום כגון שגרשה זה על מנת שלא תנשא לפלוני ונשאה אחיו של פלוני ומת בלא בנים ונופלת לפניו לייבום והיא לו אשת איש וכתבו ומעל מנת שלא תנשאי גרידא דמותרת בזנות או לא תיבעלי גרידא שיכולה להתקדש אין קשה דלא דמי לאחות אשה שאסורה גם בזנות ואינה יכולה להתקדש אבל מעל מנת שלא תנשאי ולא תיבעלי קשה עכ"ל ודייק השעה"מ למה הוצרכו התוספ' לומר דע"מ שלא תנשא לא דמי לאחות אשה דמותרת בזנות למה לא כתבו ג"כ כמו בלא תיבעלי שיכולה להתקדש וביותר קשה על מה שכתבו דאם אמר ע"מ שלא תנשאי ושלא תיבעלי קשה דזה דומה לאחות אשה הא אכתי אינו דומה שיכולה להתקדש לו משא"כ באחות אשה אע"כ שס"ל להתוספ' דבכלל שלא תנשא הוא ג"כ שאינה יכולה להתקדש לו ולענ"ד יש להשיב על ראי' זו דאע"ג שהתוספ' נקטו בלשונם שמשכחת בגרשה על מנת שלא תנשא לפלוני י"ל דנקטו כן מפני שהוא לשון הברייתא שם מכ"מ יקשה קושיתם דמשכחת אשת איש שנופלת לייבום בגרשה על מנת שלא תתקדש ולא תיבעל לפלוני דבזה דומה לאחות אשה לגמרי ולכן אין מזה ראי' גמורה שדעת התוספ' דבכלל לא תנשא הוא ג"כ שלא תתקדש דמנ"ל לומר כן והשער המלך עצמו כתב שמשו"ת הרשב"א מוכח ג"כ כדעת הרשב"ץ והר"מ מטראני שאם אמר שלא תנשא מותרת להתקדש לו. כנלענ"ד, הקטן יעקב.
בנין ציון · חלק קמ״ג סימן כ״א
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Binyan Tziyon, Altona, 1868
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך בנין ציון, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
