בנין ציון · חלק קכ״ג סימן ז׳

אלא שעדיין צ"ע שדברי הרמב"ם והפוסקים אחריו סותרים זא"ז דבה' איסורי ביאה (פ' כ"א) פסק ורשות לאשה שלא תנשא לעולם או תנשא לסריס ע"ש והוא ע"פ התוספתא כמש"כ ה"ה ובה' אישות (פ' ג') פסק דמצו' בה יותר מבשלוחה וכיון דמצו' עכ"פ איכא איך פסק דיש רשות לאשה אכן לענ"ד הדבר כן ע"פ מה דאמרינן קידושין (דף ב') דלכך כתיב כי יקח איש אשה דדרכו של איש לחזור אחר אשה ואין דרכה של אשה לחזור אחר איש ע"ש ולכן ודאי לריב"ב אם היא מצו' על פו"ר אזי זה חוב מוטל עלי' וצריכה להשתדל לצאת י"ח כשאר מצות התורה אבל לרבנן דאין כאן חיוב רק כיון שנאמר לשבת יצרה וזה אי אפשר בלעדה א"כ עלי' מוטל רק אם ירצה האיש לישא אותה להנשא לו ועל זה אמרינן מצו' בה יותר מבשלוחה אם יבא האיש לקדשה אבל היא לא צריכה להשתדל להנשא משום שבת שאין דרכה של אשה לחזור אחר איש ואין זה מענין לשבת יצרה ולזה אמרינן דרשות לה לישב בלא איש או להנשא לסריס אכן זה דוקא לענין אשה אבל לענין עבד כיון שאיש הוא ודרכו לחזור אחר אשה א"כ בו נכלל במצות לשבת יצרה להשתדל לישא אשה ולכן שפיר אמרינן דהאדון צריך לשחררו לקיים מצו' זו דשייכת בו כיון שהיא ג"כ באשה רק בהחילוק שחלקנו שעליו מוטל החיוב להשתדל לישא ועלי' רק החיוב להנשא אם ירצה הבעל לישא אותה ועל כן ל"ק ג"כ הקושיא שהקשה מעכ"ת נ"י ושהקשתי ג"כ בספרי וכעת מצאתי שגם בפ"י הקשה כן דאי מצות שבת באשה מאי פריך כמאן כריב"ב הרי גם לרבנן איכא חיוב דז"א דלשחררה ולהביאה לידי חיוב זה אין בה בכלל לשבת יצרה דזה הוי כמו לחזור אחר איש דאין דרכה של אשה בכך משא"כ בעבד דדרכו של איש לחזור אחר אשה לכן שייך אצלו החיוב משום שבת לשחררו כדי שיכול לקיים מצו' זו כנלענ"ד, הקטן יעקב.