בנין ציון · חלק קי״ד סימן ד׳

והנה מה שנובע מזה לנדון השאלה הוא שכפי מה ששמעתי יש ג' מיני שינים תותבות יש שמחזקים שן מעצם בפה בתוך השינים לבל ימוט משם ויש שמחזקים השינים של עצם על כלי (מאשינע) של זהב והוא נאחז בפה בתוך השינים ע"י שנדחק להשינים הטבעיות והתותבות משמשות עם הטבעיות כל תשמישי השינים כאחד ולא נלקחו שם רק לפרקים אחר שבוע או שבועים לנקותם ומיד שוב נתחברו עם הטבעיות ויש שעושין כלי כזה רק לנוי להסתיר המום שחסרים השינים הטבעיות אבל אינם משמשים שימוש השינים דבעת אכילה וכן בלילה כשפושטת האשה תכשיטי' תקח גם הכלי הזה מפי'. והנלענ"ד דמין הראשון שמחובר השן לגוף ממש לבלתי הפרד פשיטא דאסור בהנאה כמת עצמו וכן מין השני שנתחברו השינים ע"י מאשינע לשינים הטבעיות אסורים בהנאה דדומה לפאה נכרית הקלועה בשערות או נתקשרה עמהם דנחשב כגוף המת וה"נ הנך שינים כיון דמשתמשות עם השינים פעולתן הוי כגוף האשה אבל מין השלישי שאין האשה עושה רק לנוי לכסות מומה ואין משתמשת בהן לאכילה זה דומה לפאה נכרית שעושה כמו גדיל ומגבעת לראשה שאף שעושה משער להיות דומה לשער הראש וגם נקשר בגופה מכ"מ לא נדון כגוף רק כמלבוש לפי דברי רש"י בסנהדרין והכא נמי הך כלי שמחוברים בו השינים לא הוי רק לנוי ודומה לטבעות ונזמים שלא נאסרו בהנאה אף שהי' בגוף האשה בשעת מיתה כנלענ"ד: הקטן יעקב.