בנין ציון · חלק קי״ג סימן ג׳

והנה מעכ"ת נ"י רצה להביא ראי' דצריך לקבור עכ"פ את המת תוך ל' שהוא ספק בן קיימא ממה שכתב הרמב"ן די"א דצריך לקרוע על ספק בן קיימא ומפרש הטעם משום דקריעה דאורייתא וא"כ ה"ה לענין קבורה שהיא ודאי דאורייתא ולענ"ד אדרבא גם מזה ראי' להיפך שהב"י שהביא דברי הרמב"ן לא הביא סוף דבריו שם בת"ה שז"ל שם ועוד לדברי הגאונים יום ראשון של אבלות תורה הוא ואעפ"כ בנפלים ספק אינו מתאבל וכן קריעה אינו קורע עליהם עד שיהו בני קיימא ודאי עכ"ל הרי שמסיק דאפי' מה שהוא מן התורה אינו נוהג בנפלים ספק. אכן גם לו יהי כדעת מעכ"ת נ"י דבספק נפל צריך קבורה מן הדין מכ"מ אין לדון מזה שגם דיני אנינות נוהגין בו שהרי מה שאונן פטור מן המצות הוא מטעם עוסק במצו' פטור מן המצו' א"כ איך יפטר ממצות שמוטלין ודאי עליו מכח מצות קבורה שהיא רק ספק דאם נפל הוא הרי א"צ לקבור מן הדין כמו שהוכחתי והרי כלל בידינו שאין ספק מוציא מידי ודאי כדאמרינן פסחים (דף ט') ואפילו לאידך טעמא דהירושלמי שטעם אנינות מכח כבוד המת ג"כ יש בזה שאין ספק מוציא מידי ודאי שהרי אם נפל הוא לא שייך כבוד המת דאין מתעסקים עמו בשום דבר כמו שכתבתי ובודאי א"ל שדיני אנינות שהם לחומרא לבד ינהגו בנפל שלא תקנו חכמים אנינות במקצת. ומה שהביא מעכ"ת נ"י ראי' שבנפל נוהג אנינות מכח קושית הרשב"א שהקשה ל"ל מוטל לפניו פטור מן התפילין אפילו ביום ראשון נמי לענ"ד גם מזה ראי' להיפך שהרי קושית הרשב"א היא בירושלמי ומתרץ כתירוץ הרשב"א תנא אגב הא ע"ש ומדלא מתרץ בירושלמי דמשום נפל הוצרך למינקט משמע בפי' שכל שאינו נוהג בו אבילות גם אנינות אינו נוהג. שוב הביא מעכ"ת נ"י ראי' לדבריו מהרמב"ם שהביא ראי' דאין דין אבלות נוהג כל זמן שלא נקבר המת מדוד שרחץ וסך כשמת הילד ומדהביא ראי' מדוד שרחץ דאע"פ שהבן שמת לו הי' תוך ל' ללידתו מוכח דאנינות נוהג גם בנפל עכ"ד ולא ידעתי כוונתו בזה שממה ידע דמת הבן תוך ל' ללידתו והרי אדרבא מהרמב"ם מוכח דס"ל שהי' אחר ל' דאל"כ איך הוכיח דדיני אבלות אין נוהגין כל זמן שלא נקבר כיון דגם אחר קבורה אין נוהגין בנפל. מכל זה נלענ"ד ברור שאין אנינות נוהג לא בנפל ולא בספק נפל וכמנהג של ישראל כנלענ"ד הקטן יעקב.